היחס בין התורה לשכל
"ע"כ ליהדר אפי', הפנים מורה על השכל. ראוי לאדם שבהליכות המוסריות הפנימיות ישאוב מי דעת ממעיני נפשו, והערת השכל תחייהו, להתגבר להנות מאורה של תורה. אמנם זה נקרא הולך לפנים, שהעינים לפנים נבראו ולא לאחור, כלשון הרמב"ם ז"ל על ההחלטה שלא ישליך האדם את דעתו אחריו, בשמונה פרקים. אבל כשלא השיגה ידו לזה, ישתמש תחילה באורה של תורה, וממנה ישיג ג"כ כל חמדה בהשגתו הפנימית אח"כ, כההדרכה שהערת התורה מביאה להערת השכל. אע"פ שלפי הסדר הישר ראוי שהערת התורה במעשים תביא את האדם להערה השכלית, ואח"כ כשיעור השכל ישכיל בשכלו דרכי היושר הגדולים, וימצא בזה מים עמוקים ממקורה של תורה. אבל בהמצא איזה מעצורים על דרך זה, ראוי לפנות מיד אל התורה והיא תאיר כל מחשכיו, "עדות ד' נאמנה מחכימת פתי". ע"כ ליהדר אפי' ולא ילך לפי השקפותיו הבלתי זכות, רק יתן פניו אל התורה....
ברכות פרק ז׳ פסקה נ״ב
ספר: ברכות
פרק: ז׳ - פרק שביעי
פסקה: נ״ב - ואי פגע מאי תקנתי", לנשוף מדוכתי' ארבע אמות, אי איכא נהרא ליעברי', ואי איכא דרכא אחרינא ליזיל בה, ואי איכא גודא ליקום אחורה, ואי לא ליהדר אפי' ולימא "יגער ד' בך השטן, ויגער ד' בך הבוחר בירושלים וגו' " עד דחלפי מני'.
