"הידיעה אפשרית להיות בדרך היותר נעלה שתביא את האדם לידי השלימות העליונה, או ע"י אמונה טהורה מצד טהרת הלב ויושר הנפש, או בהעזרה עם זה עם עומק הדעת ויתרון הבירור...אמנם אם הדבר הזה אפשרי ע"י עסק השימוש במה שיתברר לו בשכלו דרך ההוצאה של הפרטים מהכלל שמשתמשים בהם ת"ח, או שלהשלים הציור הנשגב הזה בכל מילואו צריך שבעצמו יהי' בו קנין שכלי שכבר ידע להשתמש בדרך ההוצאה הזאת של הפרטים אל הכלל. והנה אם תהי' אפשרות לאמונה בלא בירור מדעי, לרומם את האדם אל תכלית השלמתו, אז גם לשלימות זו העליונה די במה דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגרס להו. א"כ יש בידו הציור של ההוצאה אל הפועל את הפרטים מכח הכלל. ואם לא עלה במעלה זו שתתעצם ג"כ בנפשו להיות הוא המוציא אחר עמל הציור, דיה קדושת האמונה להביא עד מדה הגבוהה שבגבוהות, שהיא מדת הקדושה הראויה לשומה לתכלית הרצוי בזימון ותכלית רוממות ענין הסעודה והרחבתה ע"י קיבוץ וריעות. אמנם אם מבלעדי הידיעה הברורה לעצמו בבירור מצד הידיעה המשלמת את האמונה אין להגיע אל רוממות המעלה, ע"כ ר"מ ב"ת גם הוא שמע משמע לרבנן באופן המלא, וכבר עלתה בידו המגמה היותר רוממה שצריכה להיות להשלמת סדר הזימון ע"פ תכונתו האמיתית שבה רצה להתנהג רמי ב"ח.

ברכות פרק ז׳ פסקה כ׳העתק