"הרעש הוא ההכרח להיות קודם בא המלך בתור הוראה על הסבה של העמדת המלוכה, ואחר הרעש, שכבר שקטה, ע"י המלך, התגעשות הפנימית, והאומה הסתדרה בתכסיסי מלכות, הנה צריכה להתבצר בכוחותיה, שלא יתכנו בתחילת ההתקיימות הלאומית כ"א ע"י ההבנות מחורבנם של עמים אחרים, שבהכרח מתנגשים הם בתור צרים ואויבים, שאי אפשר לפי הנהוג לבא לידי התייסדות בטוחה כ"א ע"י אש המלחמה האוכלת, כעצים, אדם רב ואחר שכבר סרו כל המפריעים החיצונים ג"כ אז תבא המלוכה למתכונתה הראויה לה שהיא המנוחה, ההנהגה הישרה בשבט מישור לכלל העם כולו.
ברכות פרק ט׳ פסקה רצ״ד
ספר: ברכות
פרק: ט׳ - פרק תשיעי
פסקה: רצ״ד - חלף נונדא קמייתא כי קא אוושא, א"ל, חליף מלכא. א"ל, לאו. חליף אחריתי כו' אתאי תליתאה דהוה שתקא, א"ל, אתא מלכא. א"ל, אין. א"ל, מנא ידעת. א"ל, מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, דכתיב "ואחר הרעש אש, לא באש ד', ואחר האש קול דממה דקה".
