"במה יוכרו התכונות והרעיונות שהם באמת באות מתכונה הלאומית, כי לפעמים יכשל גם הכלל בדברים שאינם לפי רוחו, בפרט בעת גלויות וטלטולים ונדודים רבים. ע"כ יהי' ברור הדבר בזה, אם ראינו [ש]הרעיון מוצא נתיב בגדולי האומה המעורבים ברוחה ונושאים את דגלה, הוא אות כי הוא קנין עצמי לה, חלק מרוחניותה המוטבעת שחובה קדושה ועליונה היא להיות נמשך אחריו, וכל הפורש ממנו פורש מן הציבור ומדלדל כוחה הרוחני של האומה, שמזה יבואו ג"כ דלדולי כחות רבים והריסות איומות במשך הדורות והזמנים, "חוטא אחד יאבד טובה הרבה". ויותר יהי' הבירור כשיהי' הרעיון הנרצה לנו לעמוד על אופיו, פועל במהלך ההיסתוריה הלאומית לפעול גבורות בעולם המדיני שלו, הוא ודאי נבחן שהוא פרי רוחו הפנימי. ואם יהיו עדיין ספקות על אלה הדברים אולי יד המקרה החיצוני היה בם, להקנות מן החוץ דעה חדשה לעם ולא רוחו, ויבא מתעקש להקטין את ערך התעודה והקדושה הלאומית שיש ברעיון ההוא, אז כשנצרף לאלה שני הבירורים, של מציאת מסילות בלב גדולי האומה ומציאת מקום בלב האומה בכלל להתנער על ידו משפלות מדינית לעורר גבורה ועז, גם את האמת המוחשית של הקבלה והמסורת וחיי האומה הפנימיים בהווה, בפרט באומה נוראה, "עם נורא מן הוא והלאה", עם ישראל העם הנפלא, המפליא את כל העולם כולו בהדרת שיבתו ובהוד קדושת אמתת תורת אלהים אשר בלבבו. ודאי הדבר הנזקן בו ונובע מתחלתו, מקירות לב גדולים נשיאיו וראשיו, ותופס מקום בהיסתוריתו לחולל על ידו גדולות חדשות ונצורות. די בזה הבירור שזאת הדעה היא נאצלת מעומק רוחו ופנימיות נפשו, וחובה קדושה, גם לאומית, היא על כל הבא באמת להיות בן נאמן לעמו להחזיק במעוזה, לחזקה ולאמצה ע"י רעיונות טובים ונכוחים, ע"י מעשים טובים וישרים המתאימים לזה, שעיקרם הוא ההליכה בדרכי החיים של התורה כולה, ככל המון בית ישראל הכשרים והתמימים, שאינם משיגים גבול עולם והולכים בדרך תורת ד' מורשה קהלת יעקב.
ברכות פרק ט׳ פסקה רע״ד
ספר: ברכות
פרק: ט׳ - פרק תשיעי
פסקה: רע״ד - מאי "ואומר". וכ"ת בעז מדעתי' דנפשיה קאמר, ת"ש "ד' עמך גבור החיל". וכ"ת מלאך הוא דקאמר לי' לגדעון, ת"ש "אל תבוז כי זקנך אמך".