היחס בין ההגדרה המופשטת של הזמן להגדרתו המעשית
" ...כשהמציאות הזמנית נערכת בציור הפרטי של האדם, הנה נערכת רק או בתור הכשר להבא או [כ]תכלית מנוחה בשביל [ה]עבר, ושניהם הם מקבילים לעומת היום, זמן המעשה והעבודה. ציור המושכל של הזמן, הוא נערך לשלש מחלקותיו ההגיוניות, עבר הוה [ו]עתיד, אבל ציורו המעשי הוא רק בעל שני מחלקות, עבר ועתיד, כי ההוה אין לו מעמד מעשי. ע"פ הסידור המעשי עומד הלילה בין שני הימים, וכל חלק מחלקי הלילה מתאים לענין שתי מחלקות היום, העבר והעתיד בזמנם, שע"כ יהיה הלילה ארבע משמרות. אבל בציור המושכל אין לנו כ"א יום ולילה, באפס מקום להעמיד הלילה בין שני הימים, ועל פיו יהי' שלש משמרות הלילה. אבל בין שנחשוב את הציור המושכל, בין [שנחשוב את] הציור המעשי, הלא יסוד המטרה של הזמן הוא העבודה, והיה ראוי להערך בסימני היום, שהם השעות, גם חלקי הלילה. ע"כ בין אי קסבר ג' משמרות הוי הלילה או ד' משמרות הוי הלילה, הי' ראוי לחשוב חשבון שעות, עד ד' שעות או עד שלוש שעות, כדי להשריש שהמטרה היא העבודה המיועדת בעיקרה לזמן היום, ושכר מצוה מצוה.
מהדורא בתרא – פרק ראשון פסקה י׳
ספר: מהדורא בתרא – פרק ראשון
פסקה: י׳ - עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר"א, מאי קסבר ר"א, אי קסבר שלשה משמרות הוי הלילה, לימא עד ד' שעות, ואי קסבר ד' משמרות הוי הלילה, לימא עד ג' שעות.