"...רבא אחוי לשמי טללא, כי היתה נטייתו אל שקידת התורה ודרישת כל אמת בפרטיהם המוגבלים, ובזה יבא להכרת קונו יתברך, וזאת הנטיה משלה בנפשו גם בילדות, למצא מנוחה ג"כ בצל אהל, ובזה יבא אל המנוחה והתעודה הרוממה. אביי אמנם שאף אל הרחבת הידיעה בההכרה הפנימית שמתנשאת אל למעלה מכל גבול, ודחקו טבעו הפנימי לבטא רגשות נפשו ברחמנא היכי יתיב, ע"י דנפיק לברא ואחוי כלפי שמיא אל מרחב אין קץ.
ברכות פרק ז׳ פסקה כ״ז
ספר: ברכות
פרק: ז׳ - פרק שביעי
פסקה: כ״ז - אביי ורבא הוו יתבי קמי' דרבה. א"ל רבה, למי מברכין. א"ל, לרחמנא. ורחמנא היכא יתיב. רבא אחוי לשמי טללא, אביי נפיק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר ליה רבה, תרוייכו רבנן הויתו, היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפי' ידיע.
