"יסוד הפעולות כולן בהשתדלות האנושית אינו כ"א ההכנה, אמנם גמר כל דבר וענין הוא בידי שמים, "אקרא לאלהים עליון, לאל גומר עלי". ע"כ באה ההוראה בתולדה, שרק ההתחלה של ההכנה יש בכח אדם להשתתף ולא היצירה והגמר, והראיה המוכחת שלא תעלה בידו כ"א נתינת החומר, שהרי איש מזריע תחלה והיתה פעולתו עקרית, לא יצא זכר ממינו כ"א נקבה, מפני שאין שיתוף לאדם ביצירה כ"א הכנה להיות כלי קיבול לברכת שמים. ובאשר ההכנה צריכה להיות נגמרת, ע"כ מהכנת האיש תתחייב יצירת נקבה, כי יוזמן הגמר ע"י האשה ע"פ סוד היצירה, ובפעולת האשה תצא ג"כ מצדה רק הכנה ותהי' ראויה למציאות זכר. וזהו חק מוכרח שיהי' ניכר במעשה המציאות, למען ידע האדם כי ד' הוא הנותן כח לעשות חיל.

ברכות פרק ט׳ פסקה קע״אהעתק