פרק ו׳ - פרק שישי - לא מוגה

א׳ולא בעיר של זהב. רבב"ח אריו"ח, ירושלים דדהבא כדעבד לה רבי עקיבא לדביתהו.
←
ב׳אמרו ליה לרב, אתי גברא רבא אריכא לנהרדעא ומטלע, ודרש כלילא שרי.
←
ג׳אמר מאן גברא רבא אריכא [דאטלע] לוי.
←
ד׳ש"מ נח נפשיה דרבי אפס ויתיב ר"ח ברישא, ולא הוה ליה אינש ללוי למיתב גביה, וקאתי להכא.
←
ה׳ודילמא נח נפשיה דר"ח, ור"א כדקאי קאי, ול"ה לי[ה] אינש ללוי למיתב גביה וקאתי להכא. אם איתא דר"ח שכיב, לוי לר"א מיכף הוה כייף ליה.
←
ו׳ותו דר"ח לא סגי דלא מליך, דכי הוה קא ניחא נפשיה דרבי, אמר: חנינא ב"ח יתיב בראש, וכתיב בהו בצדיקיא "ותגזר אומר ויקם לך וגו'".
←
ז׳סנדל המסומר מ"ט.
←
ח׳אמר שמואל, שלפי השמד היו, והיו נחבאים במערה, ואמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא.
←
ט׳נהפכה סנדלו של אחד מהם, כסבורים הם אחד מהם יצא וראוהו אויבים ועכשיו באים עליהם.
←
י׳ודחקו זה את זה והרגו זא"ז יותר ממה שהרגו בהם אויבים.
←
י״ארבי אילעאי ב"ר אליעזר אומר, במערה היו יושבים ושמעו קול מעל גבי המערה, כסבורין היו שבאו עליהם אויבים, דחקו זב"ז והרגו זא"ז יותר ממה שהרגו בהם אויבים.
←
י״ברמי בר יחזקאל אמר, בביהמ"ד היו יושבים ושמעו קול מאחורי ביהמ"ד, כסבורין היו שבאו עליהם אויבים, דחקו זב"ז והרגו זא"ז יותר ממה שהרגו בהם אויבים.
←
י״גבאותה שעה אמרו אל יצא אדם בסנדל המסומר.
←
י״דא"ה בחול נמי ליתסר, מעשה הוה בשבת הוה.
←
ט״ות"ר, כשהוא נועל, נועל של ימין ואח"כ נועל של שמאל, וכשהוא חולץ, חולץ של שמאל ואח"כ חולץ של ימין.
←
ט״זכשהוא רוחץ, רוחץ את של ימין ואח"כ של שמאל, כשהוא סך, [סך] של ימין ואח"כ של שמאל.
←
י״זוהרוצה לסוך כל גופו, סך ראשו תחילה מפני שהוא מלך על כל אבריו.
←
י״חהרי תפילין דמחופה עור, ותניא הנכנס לבית הכסא חולץ תפילין מרחוק ד"א ונכנס. התם משום שי"ן.
←
י״טדאמר אביי, שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני.
←
כ׳ואמר אביי, דל"ת של תפילין הלכה למשה מסיני.
←
כ״אואמר אביי, יו"ד של תפילין הלכה למשה מסיני.
←
כ״ב"השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערשותם", אר"י בר"ח, מלמד שהיו משתינים מים בפני מטותיהם ערומים. מגדף בה ר"א, א"ה היינו דכתיב "לכן עתה יגלו בראש גולים", משום דמשתינים מים בפני מטותיהן ערומים יגלו בראש גולים. אלא אר"א, אלו בנ"א שהיו אוכלים ושותים זע"ז, ודובקין מטותיהן זו בזו, ומחליפין נשותיהן זע"ז, ומסר
←
כ״גאר"א, וא"ל במתניתא תנא, שלשה דברים מביאים את האדם לידי עניות, ואלו הן, המשתין מים לפני מטתו ערום, והמזלזל בנטילת ידים, ומי שאשתו מקללתו בפניו.
←
כ״דהמשתין מים לפני מטתו, אמר רבא, ל"א אלא דמהדר אפיה לפוריא, אבל לבראי לל"ב, ומהדר אפיה לפוריא נמי ל"א אלא לארעא אבל למנא ל"ל בה.
←
כ״הומזלזל בנט"י, ל"א אלא דלא משא ידיה כלל, אבל משא ולא משא לל"ב. ולא מילתא היא, דאר"ח, אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפנאי טיבותא.
←
כ״וושאשתו מקללתו בפניו, א"ר על עסקי תכשיטיה, וה"מ הוא דאית ליה ולא עביד.
←
כ״ז"יען כי גבהו בנות ציון"- שהיו מהלכות בקומה זקופה".
←
כ״ח""ותלכנה נטויות גרון"- שהיו הולכות עקב בצד גודל".
←
כ״ט""ומשקרות עיניים"- דהוו מלאן כוחלא לעינייהו ומרמזן".
←
ל׳""הלוך וטפוף תלכנה"- שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה".
←
ל״א"וברגליהן תעכסנה"- אמר רבי יצחק דבי ר' אמי מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן והלכות בשוקי ירושלים וכיוון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהם יצר הרע כארס בכעוס".
←
ל״ב"מאי פורענותהון? כדדריש רבה בר עולא "והיה תחת בושם מק יהיה"- מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים".
←
ל״ג"ותחת חגורה נקפה"- מקום שהיו חגורות בצלצול נעשה נקפים נקפים".
←
ל״ד"ותחת מעשה מקשה קרחה"- מקום שמתקשטות בו נעשה קרחים קרחים".
←
ל״ה"ותחת פתגיל מחגורת שק"- פתחים המביאים לידי גילה יהיו למחגורת שק".
←
ל״ו"כי תחת יופי"- אמר רבא היינו דאמרי אינשי חלופי שופרא כיבא".
←
ל״ז"ושיפח ד' קדקד בנות ציון"- אמר ר' יוסי ברבי חנינא מלמד שפרחה בהן צרעת. כתיב הכא ושפח וכתיב התם לשאת ולספחת".
←
ל״ח"וד' פתיהן יערה"- רב ושמואל חד אמר שנשפכו כקיתון וחד אמר שנעשו פתחיהן כיער".
←
ל״ט"אמר ר' יהודה אמר רב, אנשי ירושלים אנשי שחץ היו אדם אומר לחבירו במה סעדת היום וכו'".
←
מ׳"אמר רחבה אמר ר' יהודה עצי ירושלים של קנמון היו ובשעה שהיו מסיקין מהן ריחן נודף בכל ארץ ישראל".
←
מ״א"ומשחרבה ירושלים נגנזו ולא נשתייר אלא כשעורה ומשתכח בגזאי דצימצמאי מלכתא".
←
מ״בלא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת כו' ר"א אומר תכשיטין הן לו.
←
מ״גוחכ"א, אינן אלא לגנאי, שנאמר וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.
←
מ״דתניא, אמרו לו לר"א, וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלים לימות המשיח. א"ל, מפני שאינן צריכין, שנאמר (ו)לא ישא גוי אל גוי חרב.
←
מ״הותיהוי לנוי בעלמא. אמר אביי, מידי דהוי אשרגא בטיהרא.
←
מ״וופליגא דשמואל, דאמר שמואל, אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.
←
מ״זמסייע לי' לר' חייא בר אבא, דאר"ח ב"א, כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך.
←
מ״חואיכא דאמרי, א"ל לר"א, וכי מאחר דתכשיטין הן מפני מה הן בטלין לימות המשיח. א"ל, אף לימות המשיח אינם בטלין. היינו דשמואל, ופליגי דר"ח ב"א.
←
מ״טא"ל אביי לרב דימי, וא"ל לרב אויא, וא"ל רב יוסף לר"ד, וא"ל לר"א, וא"ל אביי לר"י, מ"ט דר"א דאמר תכשיטין הן לו, דכתב חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך.
←
נ׳א"ל רב כהנא למר בריה דרבינא, האי בדברי תורה כתיב. א"ל, אין מקרא יוצא מדי פשוטו לעולם.
←
נ״אאמר רב כהנא, כד הוינא בר תמני סרי שנין, והוה גמירנא ליה לכולי תלמודא, ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מדי פשוטו עד השתא. מאי קמ"ל, דליגמר איניש והדר ליסבר.
←
נ״בא"ר ירמי' אר"א, שני ת"ח המחדדין זה לזה בהלכה, הקב"ה מצליח להם, שנאמר והדרך, אל תקרי והדרך אלא וחדדך.
←
נ״גולא עוד אלא שעולין לגדולה, שנאמר צלח רכב.
←
נ״דיכול אפילו שלא לשמה, ת"ל ע"ד אמת.
←
נ״היכול אם הגיס דעתו, ת"ל וענוה צדק.
←
נ״וואם עושים כן, זוכין לתורה שנתנה בימין, שנאמר ותורך נוראות ימינך.
←
נ״זרב נחמן בר יצחק אמר, זוכין לדברים שנאמרו בימינה של תורה.
←
נ״חדאמר רבה בר רב שילא, ואמרי לה א"ר יוסף ב"ח א"ר ששת, מ"ד אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא, אלא למיימינים בה אורך ימים איכא וכ"ש עושר וכבוד, למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא.
←
נ״טאמר רבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש, שני תלמידי חכמים הנוחים זה לזה בהלכה הקב"ה מקשיב להם, שנאמר אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע וגו', ואין דיבור אלא נחת שנאמר ידבר עמים תחתנו.
←
ס׳מאי ולחושבי שמו, אמר רבי אמי, אפילו חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
←
ס״אאמר רבי חיננא בר אידי, כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע.
←
ס״באמר רבי אסי ואיתימא רבי חנינא, אפילו הקב"ה גוזר גזירה, הוא מבטלה, שנאמר באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה, וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע.
←
ס״גאר"א אמר ר"ש בן לקיש, שני ת"ח המקשיבים זה לזה בהלכה הקב"ה שומע לקולם, שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני, ואם אין עושין כן גורמין לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר ברח דודי וגו'.
←
ס״דאר"א ארשב"ל, שני ת"ח המדגילים זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבם, שנאמר ודילוגו עלי אהבה. אמר רבא, והוא דידעי צורתא דשמעתא, והוא דלית להו רבה במתא למגמר מיניה.
←
ס״הואמר רבי אבא ארשב"ל, גדול המלוה יותר מן העושה צדקה, ומטיל בכיס יותר מכולם.
←
ס״וואמר רבי אבא אמר רשב"ל, אם ת"ח נוקם ונוטר כנחש הוא חגרהו על מתניך, ואם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו.
←
ס״זאר"כ ארשב"ל, ואמרי לה אמר ר"א ארשב"ל, וא"ל אר"א ארשב"ל, כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו, שנאמר למס מרעהו חסד, שכן בלשון יונית קורין לכלב למס.
←
ס״חר"נ ב"י אמר, אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר ויראת שדי יעזוב.
←
ס״טההיא אתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא, נבח בה כלבא, אתעקר ולדה, אמר לה מרא דביתא, לא תדחלי דשקילי ניביה ושקילין טופריה, אמרה ליה, שקילא טיבותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד.
←
ע׳אמר רב הונא, מ"ד שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורתיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, עד כאן דברי יצה"ר, מכאן ואילך דברי יצר טוב.
←
ע״אר"ל אמר, ע"כ לד"ת, מכאן ואילך למעשים טובים.
←
ע״בתניא, ציץ כמין טס של זהב, ורחבו שתי אצבעות, מוקף מאוזן לאוזן.
←
ע״גוכתוב עליו בשני שיטין יו"ד ה"א מלמעלה וקודש למ"ד למטה. אמר ראבר"י, אני ראיתיו ברומי וכתוב קודש לד' בשיטה אחת.
←
ע״דונקרב את קרבן ד' איש אשר מצא טבעת עגיל וכומז, אר"א, עגיל זה דפוס של דדין, כומז זה דפוס של בית הרחם.
←
ע״האמר רב יוסף, אי הכי היינו דמתרגמינן מחוך, דבר המביא לידי גיחוך. א"ל רבא, מגופיה דקרא ש"מ, "כומז" כאן מקום זימה.
←
ע״ו"ויקצוף משה על פקודי החיל", אמר רבי נחמן אמר רבה בר אבוה אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון. אמרו, "לא נפקד ממנו איש".
←
ע״זא"ל, א"כ כפרה זו למה. א"ל, אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, מיד "ונקרב את הקרבן ד'".
←
ע״חתנא דבי רבי ישמעאל, מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה, מפני שזנו עיניהם מן הערוה.
←
ע״טאמר רב ששת, מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים, לומר לך, כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום תורפה.
←
פ׳א"ר יהודה א"ר, כל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור.
←
פ״אתנן, ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק, ותניא אידך, פוקק לה זוג בצוארה ומטייל עמה בחצר. תנאי היא.
←
פ״באמר עולא, [כדי] שלא תתגנה על בעלה.
←
פ״גכדתניא, "והדוה בנדתה", זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא ר"ע ולימד, א"כ אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה, ואלא מת"ל "והדוה בנדתה", בנדתה תהא עד שתבא במים.
←
פ״דאמר ריו"ח, לאישתא צמירתא, לשקול סכינא דכולא פרזלא, וליזיל להיכא [דאיכא] וורדינא וליקטר ביה נירא ברקא.
←
פ״היומא קמא ליחדוק ביה פורתא ולימא "וירא מלאך ד' אליו", למחר ליחדוק ביה פורתא ולימא "ויאמר משה אסורה נא ואראה', למחר ליחדוק ביה פורתא ולימא "וירא ד' כי סר לראות".
←
פ״וא"ל ר"א בריה דרבא לר"א ולימא "ויאמר אל תקרב הלום וגו'".
←
פ״זאלא ליומא קמא לימא "וירא מלאך ד'", "ויאמר משה", ולמחר לימא "וירא ד' כי סר לראות", למחר (לימא) "ויאמר אל תקרב הלום"
←
פ״חוכי פסק ליה ליתתיה ולפסקיה ולימא הכי, הסנה, הסנה, לאו משום דגביהת מכל אילני אשרי הקב"ה שכינתיה עלך, אלא משום דמייכת מכל אילני אשרי הקב"ה שכינתיה עלך.
←
פ״טוכמה דחמיתיה אישתא לתנניה מישאל ועזריה וערקת מן קדמוהי כן תחמיניה אישתא לפלוני בר פלונית ותיערוק מן קדמוהי.
←
צ׳לסימטא לימא הכי, בזבזייה, מסמסייה, כסכסייה, שרלאי ואמרלאי, אילין מלאכי דאשתלחו מארעא דסדום לאסאה שחיניה כאיבין.
←
צ״אבזך, בזיך, בזבזיך, מסמסיך.
←
צ״בכמון, כמיך.
←
צ״געיניך ביך, עינך ביך.
←
צ״דאתריך ביך, זרעיך כקלוט וכפרדה דלא פריא ולא רביא.
←
צ״הכך לא תפרה ותרבה בגופיה דפלוני בר פלונית.
←
צ״ו"אביי ורבא דאמרי תרוייהו: כל דבר שיש בו משום רפואה - אין בו משום דרכי האמורי".
←
צ״ז"הא אין בו משום רפואה יש בו משום דרכי האמורי? והתניא: אילן שמשיר פירותיו, סוקרו בסיקרא וטוענו באבנים. בשלמא טוענו באבנים, כי היכי דליכחוש חיליה, אלא סוקרו בסיקרא מאי רפואה קא עביד? כי היכי דליחזייה אינשי וליבעי עליה רחמי. כדתניא "וטמא טמא יקרא" צריך להודיע צערו לרבים, ורבים יבקשו עליו רחמים".
←
צ״חהאומר: גד גדי וסנוק לא אשכי ובושכי, יש בו משום דרכי האמורי".
←
צ״ט"רבי יהודה אומר: גד אינו אלא לשון עבודה זרה, שנאמר: "העורכים לגד שולחן".
←
ק׳"הוא בשמה והיא בשמו, יש משום דרכי האמורי".
←
ק״א"דונו דני, יש בו משום דרכי האמורי".
←
ק״ברבי יהודה אומר: אין דן אלא לשון עבודה זרה, שנאמר "הנשבעים באשמת שמרון' ואמרו חי אלהיך דן".
←
ק״ג"האומר לעורב 'צרח' ולעורבת 'שריקי' והחזירי לי זנביך לטובה - יש בו משום דרכי האמורי".
←
ק״ד"האומר: "שחטו תרנגול זה שקרא ערבית ותרנגולת שקראה גברית", יש בו משום דרכי האמורי".
←
ק״ההאומר "אשתה ואותיר" - יש בו משום דרכי האמורי.
←
ק״ו"המבקעת ביצים בכותל והטח בפני האפרוחים - יש בו משום דרכי האמורי".
←
ק״ז"והמגיס בפני האפרוחים - יש בו משום דרכי האמורי."
←
ק״ח"המרקדת והמונה (שבעים ואחד) על גבי האפרוחין בשביל שלא ימותו - יש בו מדרכי האמורי".
←
ק״ט"המרקדת לכותח, והמשתקת לעדשים, והמצווחת לגריסין - יש בו משום דרכי האמורי".
←
ק״י"המשתנת בפני קדירתה כדי שתתבשל מהרה - יש בו משום דרכי האמורי".
←
קי״א"אבל נותנין קיסם של תות ושברי זכוכית בקדירה כדי שתתבשל מהרה, אבל אסרו חכמים בשברי זכוכית מפני הסכנה".
←
קי״ב""תנו רבנן: נותנין בול של מלח לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק, ונותנין טיט וחרסית תחת הנר בשביל שתמתין ותדליק".
←
קי״ג"אמר מר זוטרא: האי מאן דמיכסי שרגא דמשחא ומגלי נפטא - קעבר משום בל-תשחית".
←
קי״דמעשה (בר"ג)שעשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן, חיי וחמרי לפום רבנן ולפום תלמידיהון.
←