פרק ד׳ - פרק רביעי - לא מוגה

א׳"אמר רבי ינאי, תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים, ואמאי קרי ליה בעל כנפים, שפעם אחת גזרה מלכות אדום וכו'."
←
ב׳"ומאי שנא כנפי יונה משאר עופות כו', מה יונה זו כנפיה מגינות עליה, אף ישראל מצות מגינות עליהן."
←
ג׳"יתיב רבי יונתן בן עכינאי ורבי יונתן ברבי אליעזר כו' וקא מיבעיא להו הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, כנגד מי."
←
ד׳"אמר ליה רבי חנינא בר חמא, כנגד עבודות המשכן."
←
ה׳"אמר ליה רבי יונתן ברבי אלעזר, כך אמר רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא, כנגד מלאכה, מלאכתו, ומלאכות שבתורה, ארבעים חסר אחת."
←
ו׳"בעי רב יוסף, 'ויבא הביתה לעשות מלאכתו' ממנינא הוא, או לא."
←
ז׳"אמר ליה אביי, וליתי ספר תורה ולימני, מי לא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום."
←
ח׳"אמר ליה, כי קא מספקא לי, משום דכתיב "והמלאכה היתה דים" ממנינא הוא, והא כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס, או דלמא "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" ממנינא הוא, והאי "והמלאכה היתה דים" הכי קאמר, דשלים ליה עבידתא, תיקו."
←
ט׳"אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודה, אייתו לקמיהו ברדא, אמימר ורב אשי משו ידייהו, מר זוטרא לא משי ידי. אמרי ליה, לא סבירא ליה מר להא דאמר רב ששת ברדא שרי. אמר להו רב מרדכי, בר מיניה דמר, דאפילו בחול נמי לא סבירא ליה, דסבירא ליה כי האי תנא דתניא, מגרר אדם גלדי צואה וגלדי מכה מעל בשרו בשביל צערו,
←
י׳"אמר רב הונא אמר רב, אסור להטמין את הצונן, והתנן רבי התיר להטמין את הצונן, לא קשיא, הא מקמיה דלשמעיה מרבי ישמעאל ברבי יוסי הא לבתר דלשמעיה, כי הא דרבי אמר אסור להטמין את הצונן, אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי אבא התיר להטמין את הצונן, אמר כבר הורה זקן"
←
י״אאמר ר"פ, בא וראה כמה מחבבין זה את זה, דאילו ר"י (ר' יוסי) קיים, היה כפוף ויושב לפני רבי, דהא ר"י (ר' ישמעאל) בר"י (בן ר' יוסי) ממלא מקום אבותיו הוה, והיה כפוף ויושב לפני רבי, וקאמר כבר הורה זקן.
←
י״בא"ל רב נחמן לדרו עבדיה, אטמין לי צונן ואייתי לי מיא דאחים קפילא ארמאה. שמע ר"א איקפיד. א"ר יוסף מ"ט איקפיד, כרבוותא עביד, חדא כרב וחדא כשמואל, דאר"י אמר שמואל מותר להטמין את הצונן, וכרב, דאר"ש בר"י א"ר כל שהוא נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי עכו"ם והוא סבר אדם חשוב שאני.
←