פרק ב׳ - פרק שני - לא מוגה

א׳ולא בשמן קיק. מאי שמן קיק, אמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי ימא ואמרו לי עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו. רב יצחק בריה דר"י אמר משחא דקאזא. ר"ל אמר קיקיון דיונה.
←
ב׳אמר רבב"ח לדידי חזי לי קיקיון דיונה ולצלוליבא דמי, ומדפשקי רבי, ועל פום חנוותא מדלן יתיה, ומפרצידוהי עבדא משחא, ובענפוהי נייחן כל בריחי דמערבא.
←
ג׳תני רמי ב"ח, פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם כשבת אין מדליקין בהם במקרש, הוא תני לה והוא אמר לה להעלות נר תמיד כדי שתהא שלהבת עולה מאליה ולא שתהא עולה ע"י דכר אחר.
←
ד׳תנן מבלאי מכנמי כהנים ומהמיניהם מהם היו מפקיעין ובהם היו מדליקין, שמחת בית השואבה שאני.
←
ה׳פתילות ושמנים דמתניתין לענין חנוכה, אמר רב מדליקין בהם, מ"ט דרב קסבר כבתה אין זקוק לה ואטור להשתמש לאורה.
←
ו׳אמרוה רבנן קמיה ראביי כו' ולא קבלה כו', משמי' דריו"ח וקבלה, אמר אי זכאי גמירתא לשמעתא מעיקרא, והא גמרה, נ"מ לגירסא דינקותא.
←
ז׳ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכ"א ואחד, והמהדרין מן המהדרין בש"א יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא, ריב"א ור"י ב"ז, ח"א טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסים, וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאים, וח"א טע
←
ח׳מאי חנוכה.
←
ט׳דת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון.
←
י׳דלא למספד בהון, ודלא להתענות בהון.
←
י״אשכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל.
←
י״בוכשגברו בית חשמנאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כה"ג, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, ונעשה בו נם והדליקו ממנו שבעת ימים.
←
י״גלשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים.
←
י״דא"ר כהנא דרש ר"נ בר מניומי משמיה דר"ת, מאי דכתיב והבור ריק אין בו מים, ממשמע שנאמר והבור ריק, איני יודע שאין בו מים, אלא מה ת"ל א"ב מים, מים א"ב אבל נחשים ועקרבים יש בו.
←
ט״ואמר רב יהודה אר"א אמר רב, אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי נר קדושה יש בה. מתקיף לה רב יומף וכי דם קדושה יש בו, דתניא ושפך וכיסה, במה ששפך יכמה שלא יכסנו ברגל, שלא יהיו מצות בזויות עליו, ה"נ שלא יהיו מצות כזויות עליו.
←
ט״זמתיב רב ששת, מחוץ לפרוכת העדות יערך, וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל.
←
י״זמאי עדות, אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים.
←
י״חאריב"ל כל השמנים יפים לדיו, ושמן זית מן המובחר.
←
י״טאיבעיא להו לגבל או לעשן, ת"ש דתני ר"ש בר זוטרא כל השמנים יפים לדיו בין לגבל בין לעשן, ושמן זית מן המובחר.
←
כ׳רב שמואל בר זוטרא מתני לה הכי, כל העשנים יפים לדיו ושמן זית מן המובחר.
←
כ״אאמר רב הונא כל השרפים יפים לדיו ושרף קטף יפה מכולם.
←
כ״במאי מברך.
←
כ״גמברך אשר קדשנו במצותיו כו'.
←
כ״דלהדליק נר של חנוכה.
←
כ״הוהיכן ציונו, רב אויא אמר מלא תסור, רב נחמיה אמר שאל אביך ויגדך וגו'.
←
כ״ותניא אר"ש בשניל ארבעה דברים אמרה תורה להניח פאה בסוף שדהו.
←
כ״זמפני גזל עניים, ומפני בטול עניים, ומפני החשד, ומשום כל תכלה. מפני ג"ע, שלא יראה בעה"ב שעה פנויה ויאמר לקרובו עני ה"ז פאה. ומפני בטול עניים, שלא יהיו עניים יושכים ומשמרים עכשיו מניח כעה"כ פאה. ומפני החשד, שלא יהיו עוברים ושכים אומרים תבא מארה לאדם שלא הניח פאה בשדהו. ומשום ב"ת. אטו כולהו לאו משום כ"ת
←
כ״חאר"ה הרגיל בנר הויין ליה בנים ת"ח.
←
כ״טהזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין.
←
ל׳רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דר"א נגרא, חזא דהוה רגיל בשרגא טובא, אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא, נפקי מינייהו ר"א בר אבין ור"ח ב"א. ר"ח הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דבי נשא דרב שיזבי, אמר גברא רבא נפיק מהכא, נפיק מינייהו רב שיזבי.
←
ל״אדביתהו דר"י הות מאחרה ומדלקת לה, א"ל רב יוסף תנינא לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן, סברה לאקדומה, א"ל ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר.
←
ל״באמר רבא דרחים רבנן הו"ל בנין רבנן, דמוקיר רבנן הו"ל חתנוותא רבנן, דדחיל מרבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן, ואי לאו בר הכי הוא משתמען מיליה כצורבא מרבנן.
←
ל״גשאול שאילתא זו לעילא מר' תנחום דמן נוי, מהו למכבא בוצינא דנורא מקמי באישא בשבתא.
←
ל״דפתח ואמר אנת שלמה מלכא, אן חכמתך אן סוכלתנותך, לא דייך שדבריך סותרים דברי דוד אביך אלא שדבריך סותרים זא"ז.
←
ל״הדוד אביך אמר לא המתים יהללו יה ואתה אמרת ושבח אני את המתים שכבר מתו, וחזרת ואמרת כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת.
←
ל״ול"ק הא דקאמר דוד לא המתים יהללו יה, ה"ק לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות, שכיון שמת בטל מן התורה ומן המצות ואין להקב"ה שבח בו, והיינו דאר"י מ"ד במתים חפשי, כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצות.
←
ל״זודקאמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו. שכשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקב"ה ואמר כמה תפילות ותחנונים ולא נענה, וכשאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, מיד נענה, ולא יפה אמר שלמה כו'.
←
ל״חדבר אחר, מלך בו"ד גוזר גזירה ספק מקיימין אותה ספק אין מקיימין אותה, ואת"ל מקיימין אותה, בחייו מקיימין אותה במותו אין מקיימין אותה, ואילו משה רבינו גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות וקיימות הן לעולם ולעולמי עולמים, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו.
←
ל״טד"א ושבח אני וגו', כדר"י א"ר, דאר"י א"ר מ"ד עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו, אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע מחול לי על אותו עון, א"ל מחול לך, א"ל עשה עמי אות בחיי, א"ל בחייך איני מודיע, בחיי שלמה בנך אני מודיע.
←
מ׳כשבנה שלמה את ביהמ"ק, בקשו להכניס ארון לבית קה"ק, דבקו שערים זה בזה, אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה.
←
מ״אפתח ואמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הככוד.
←
מ״ברהטו שערים אבתריה למבלעיה, אמרו מי זה מלך הכבוד.
←
מ״גאמר להו ד' עזוז וגבור ד' גבור מלחמה.
←
מ״דחזר ואמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, מי הוא זה מלך הכבוד ד' צבאות הוא מלך הככוד סלה.
←
מ״הכיון שאמר ד' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך, מיד נענה.
←
מ״ובאותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדרה.
←
מ״זוידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון.
←
מ״חולא יפה אמר שלמה, ושבח אני את המתים שכבר מתו.
←
מ״טוהיינו דכתיב ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך.
←
נ׳וילכו לאהליהם, שמצאו נשותיהם בטהרה. שמחים, שנהנו מזיו השכינה. וטובי לב, שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר.
←
נ״אעל כל הטובה אשר עשה ד' לדוד עבדו, שמחל לו על אותו עון. ולישראל עמו, דאחיל להו עון דיוה"כ.
←
נ״בודקאמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, כדר"י א"ר כו'.
←
נ״גדאר"י א"ר, מ"ד הודיעני ד' קיצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני, אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע הודיעני ד' קיצי, א"ל גזירה היא מלפני שאין מודיעין קיצו של בשר ודם, ומדת ימי מה היא, גזירה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם.
←
נ״דאדעה מה חדל אני, א"ל בשבת תמות.
←
נ״האמות באחד בשבת, א"ל כבר הגיע מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא, אמות בע"ש, א"ל כי טוב יום בחצריך מאלף, טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני ע"ג המזבח.
←
נ״וכל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא.
←
נ״זההוא יומא דבעי למינח נפשיה קם מה"מ קמי' ולא יכיל ליה, דלא הוה פסיק פומיה מגירסא.
←
נ״חאמר מאי אעביד ליה.
←
נ״טהוה לי' בוסתנא אחורי ביתיה, אתא מ"ה סליק בחיש באילני, נפיק למחזי, הוה סליק בדרגא, איפחית דרגא מתותיה, אישתיק ונח נפשיה.
←
ס׳שלח שלמה לבי מדרשא, אבא מת מוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה.
←
ס״אשלחו לו, חתוך נבילה והנח לפני הכלבים, ואביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו.
←
ס״בולא יפה אמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת.
←
ס״גולענין שאילתא דשאילנא קדמיכון נר קרויה נר ונשמתו של אדם קרויה נר, מוטב שתכבה נרו של בו"ד מפני נרו של הקב"ה.
←
ס״דכתיב ותזנח משלום נפשי, אר"א זו הדלקת נר בשבת.
←
ס״הנשיתי טובה, א"ר ירמיה זו בית המרחץ.
←
ס״וריו"ח אמר זו רחיצת ידים ורגלים בחמין.
←
ס״זרבי יצחק נפחא אמר זו מטה נאה וכלים נאים שעליה.
←
ס״חר"א זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לת"ח.
←
ס״טאר"י אמר רב כך היה מנהגו של ר"י ב"ר אילעאי, ע"ש מביאין לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו, ומתעטף ויושב בטדינין המצוייצין ודומה למלאך ד' צבאות.
←
ע׳ת"ר איזהו עשיר, כל שיש לו נחת רוח בעושרו, דברי ר"מ.
←
ע״אר"ט אומר כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעובדים בהם.
←
ע״בר"ע אומר כל שי"ל אשה נאה במעשיה.
←
ע״גר"י אומר כל שי"ל ביה"כ סמוך לשלחנו.
←
ע״דההיא חמתא דהוה סניאה לה לכלתה, א"ל זיל איקשיט במשחא דאפרסמא, אזלא איקשיט, כי אתאי א"ל זיל איתלי שרגא, אזלא איתלא שרגא, אינפח בה נורא ואכלתה.
←
ע״הומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכורמים וליוגבים, כורמים, תני ר"י אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא, יוגבים, אלו ציידי חלזון מסולמות של צור עד חיפה.
←
ע״ורבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.
←
ע״זעמד ר"י בן נורי על רגליו ואמר, מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין, ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריאה שאין להם אלא שמן צנונות, ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט, אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין.
←
ע״חמאי הוי עלה דתחש שהיה בימי משה.
←
ע״טאמר רבי אילעא א"ר שב"ל, אומר היה רבי מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפ"ע היה.
←
פ׳ולא הכריעו בו חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא.
←
פ״אוקרן אחת היתה לו במצחו.
←
פ״בולפי שעה נזדמן לו למשה.
←
פ״גועשה ממנו משכן ונגנז.
←
פ״דמדקאמר קרן אחת היתה לו במצחו ש"מ טהור היה.
←
פ״הדאמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו.
←
פ״ושנאמר ותיטב לד' משור פר מקרין מפריס.
←
פ״זמקרין תרתי משמע, א"ר נחמן ב"י מקרן כתיב.
←
פ״חולפשוט מינה דמין בהמה הוא, כיון דאיכא קרש דמין חיה הוא ול"ל אלא חד קרנא, איכא למימר מין חיה הוא.
←
פ״טאמר רב יהודא ברי' דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת.
←
צ׳מפני שדבריו סותרין זא"ז.
←
צ״אומפני מה לא גנזוהו, מפני שתחילתו ד"ת וסופו ד"ת.
←
צ״בתחלתו ד"ת דכתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, ואמרי דב"ר ינאי תחת השמש הוא דאין לו, קודם השמש יש לו. סופו ד"ת דכתיב סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.
←
צ״גמאי כי זה כל האדם, א"ר אלעזר כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה.
←
צ״דרבי אבא ב"כ אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו, שב"ע אומר ואמרי לה שמעון בן זומא אומר לא נברא כה"ע כולו אלא לצוות לזה.
←
צ״הומאי דבריו סותרין זא"ז, כתיב טוב כעס משחוק, וכתיב לשחוק אמרתי מהולל, כתיב ושבחתי אני את השמחה, וכתיב ולשמחה מה זו עושה.
←
צ״ולא קשיא, טוב כעס משחוק, טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז משחוק שמשחק הקב"ה על הרשעים בעוה"ז.
←
צ״זולשחוק אמרתי מהולל זה שחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעוה"ב.
←
צ״חושבחתי אני את השמחה זו שמחה של מצוה, ולשמחה מה זו עושה זו שמחה שאינה של מצוה.
←
צ״טללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה.
←
ק׳אמר רב יהודה וכן לדבר הלכה, אמר רבא וכן לחלום טוב.
←
ק״אאיני והא"ר גידל אמר רב, כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה, שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר, א"ת מור עובר אלא מר עובר, א"ת שושנים אלא ששונים.
←
ק״בלא קשיא, הא ברבה הא בתלמידא.
←
ק״גואי בע"א הא והא ברבה, ול"ק הא מקמי דליפתח הא לבתר דפתח. כי הא דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן, לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא.
←
ק״דואף ספר משלי בקשו לגנוז שהיו דבריו סותרין זא"ז, ומפני מה לא גנזוהו, אמרי ספר קהלת [לאו] עיינינן ואשכחינן טעמא, ה"נ ליעיינן.
←
ק״הומאי דבריו סותרין זא"ז, כתיב אל תען כסיל כאולתו וכתיב ענה כסיל כאולתו, ל"ק הא בד"ת הא במילי דעלמא.
←
ק״וכי הא דההוא דאתא לקמיה דרבי, א"ל אשתך אשתי ובניך בני, א"ל רצונך שתשתה כוס של יין, שתה ופקע.
←
ק״זההוא דאתא לקמיה דר"ח, א"ל אמך אשתי ואתה בני, א"ל רצונך שתשתה כוס של יין, שתה ופקע.
←
ק״חא"ר חייא אהני ליה צלותיה לרבי דלא לישוייה בני ממזירא, דרבי כי הוי מצלי אמר יה"ר מלפניך ד"א שתצילני היום מעזי פנים ומעזות פנים.
←
ק״טבד"ת מאי היא, כי הא דיתיב ר"ג וקדריש עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר הרה ויולדת יחדיו. לנלג עליו אותו תלמיד, אמר אין כל חדש תחת השמש, אמר ליה בא ואראך דוגמתו בעוה"ז, נפק אחוי ליה תרנגולת.
←
ק״יועוד יתיב ר"ג וקדריש, עתידין אילנות שמוציאין פירות בכל יום, שנאמר ונשא ענף ועשה פרי, מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום. לגלג עליו אותו תלמיד, אמר והכתיב אין כל חדש תחת השמש, א"ל בא ואראך דוגמתן בעוה"ז, נפיק אחוי ליה צלף.
←
קי״אותו יתיב ר"ג וקדריש, עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר יהי פיסת בר בארץ, לגלג עליו אותו תלמיד ואמר אין כל חדש תחת השמש, נפק אחוי לי' כמהין ופטריות ואכלי מילת נברא בר קורא.
←
קי״בת"ר לעולם יהא אדם ענותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי.
←
קי״גמעשה בשני בנ"א שהמרו זה את זה, אמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז. אמר אחד מהם אני אקניטנו.
←
קי״דאותו היום ע"ש היה והלל חפף את ראשו.
←
קט״והלך ועבר על פתח ביתו. אמר מי כאן הלל, מי כאן הלל.
←
קט״זנתעטף ויצא לקראתו.
←
קי״זא"ל בני מה אתה מבקש.
←
קי״חא"ל שאלה יש לי לשאול.
←
קי״טא"ל שאל בני שאל.
←
ק״כמפני מה ראשיהם של בבליים מגלגלות. א"ל בני שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להם חיות פקחות.
←
קכ״אהלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל.
←
קכ״בנתעטף ויצא לקראתו, א"ל בני מה אתה מבקש.
←
קכ״גא"ל שאלה יש לי לשאול, א"ל שאל בני שאל.
←
קכ״דמפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות.
←
קכ״הא"ל בני שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין החולות.
←
קכ״והלך והמתין שעה אהת, חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל. נתעטף ויצא לקראתו, א"ל בני מה אתה מבקש, א"ל שאלה י"ל לשאול, א"ל שאל בני שאל, מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות, א"ל בני שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין בצעי המים.
←
קכ״זא"ל שאלות הרבה יש לי לשאול ומתירא אני שמא תכעוס.
←
קכ״חנתעטף וישב לפניו, א"ל כל שאלות שיש לך לשאול שאל.
←
קכ״טא"ל אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל.
←
ק״לא"ל הן.
←
קל״אא"ל אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל.
←
קל״בא"ל בני מפני מה.
←
קל״גא"ל מפני שאבדתי על ידך ארבע מאות זוז.
←
קל״דא"ל הוי זהיר ברוחך, כדאי הוא הלל שתאבד ע"י ארבע מאות זוז וארבע מאות זוז והלל לא יקפיד.
←
קל״הת"ר מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, א"ל כמה תורות יש לכם.
←
קל״וא"ל שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
←
קל״זא"ל שבכתב אני מאמינך ושבע"פ איני מאמינך, גיירני ע"מ שתלמדני תורה שבכתב, גער בו והוציאו בנזיפה.
←
קל״חבא לפני הלל, גייריה.
←
קל״טיומא קמא א"ל א"ב ג"ד, למחר אפיך ליה, א"ל והא אתמול לא אמרת לי הכי, א"ל לאו עלי דידי קא סמכת, דעל פה נמי סמוך עלי.
←
ק״משוב מעשה בעובד כוכבים אחד שבא לפני שמאי, א"ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת.
←
קמ״אדחפו באמת הבנין שבידו.
←
קמ״בבא לפני הלל גייריה, א"ל דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושא הוא זיל גמור.
←
קמ״גשוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי ביהכ"נ ושמע קול שופר שהיה אומר ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד, אמר הללו למי, א"ל לכה"ג, אמר אותו הנכרי בעצמו, אלך ואתגייר בשביל שישימוני כה"ג.
←
קמ״דבא לפני שמאי, א"ל גיירני ע"מ שתשימני כהן גדול.
←
קמ״הבא לפני הלל, גייריה.
←
קמ״וא"ל כלום מעמידים מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות, לך למוד טכסיסי מלכות.
←
קמ״זהלך וקרא, כיון שהגיע לוהזר הקרב יומת א"ל מקרא זה על מי נאמר, א"ל אפילו על דוד מלך ישראל.
←
קמ״חנשא אותו גר ק"ו בעצמו, ומה ישראל שנקראו בנים למקום, ומתוך אהבה שאהבם קרא להם בני בכורי ישראל כתיב עליהם והזר הקרב יומת.
←
קמ״טגר הקל שבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה.
←
ק״נבא לפני שמאי, א"ל כלום ראוי אני להיות כה"ג, והלא כתיב בתורה והזר הקרב יומת.
←
קנ״אבא לפני הלל, א"ל ענותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה.
←
קנ״בלימים נזדווגו שלשתן למקום אחד, אמרו קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה.
←
קנ״גאמר ר"ל, מ"ד והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת, אמונת זה סדר זרעים.
←
קנ״דעתיך, זה סדר מועד.
←
קנ״החוסן, זה סדר נשים.
←
קנ״וישועות, זה סדר נזיקין.
←
קנ״זחכמת, זה סדר קדשים.
←
קנ״חודעת, זה סדר טהרות.
←
קנ״טואפ"ה יראת ד' היא אוצרו.
←
ק״סאמר רבא בשעה שמכניסים את האדם לדין.
←
קס״אאומרים לו.
←
קס״בנשאת ונתת באמונה, קכעת עתים לתורה.
←
קס״געסקת בפריה ורביה.
←
קס״דציפית לישועה.
←
קס״הפלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר.
←
קס״וואפ"ה אי יראת ד' היא אוצרו אין, אי לא, לא.
←
קס״זמשל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חטים לעליה, הלך והעלה לו. אמר לו עירבת בהן קב חומטין, א"ל לאו, א"ל מוטב אם לא העלית.
←
קס״חתנא דבי ר"י, מערב אדם קב חומטין בכור של תבואה ואינו חושש.
←
קס״טאמר רבה בר"ה, כל אדם שיש בו תורה ואין בו י"ש דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו, בהי עייל.
←
ק״עמכריז רבי ינאי, חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד.
←
קע״אאמר רב יהודה לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו, שנאמר והאלהים עשה שייראו מלפניו.
←
קע״ברבי מימון ור"א הוו יתבי, חליף ואזיל רב יעקב בר אחא, א"ל חד לחבריה ניקום מקמיה דגבר דדחיל חטאין הוא.
←
קע״גא"ל אידך ניקום מקמיה דגבר נר אוריין הוא.
←
קע״דא"ל אמינא לך אנא דגבר דחיל חטאין הוא, ואמרת לי את דגבר בר אוריין הוא.
←
קע״התסתיים דר"א הוא דאמר דגבר דחיל חטאין הוא, דא"ר יוחנן משום ר"א אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד, שנאמר ועתה ישראל מה ד' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וגו' וכתיב ויאמר לאדם הן יראת ד' היא חכמה וגו', שכן בלשון יוני קורין לאחת הן, תסתיים.
←
קע״ודרש עולא מאי דכתיב אל תרשע הרבה, הרבה הוא דלא לירשע הא מעט לירשע. אלא מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף.
←
קע״זדרש רבא ב"ר עולא, מאי דכתיב כי אין חרצובות למותם ובריא אולם. אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שאינן חרדין ועצבין מיום המיתה, אלא שלבם בריא להן כאולם.
←
קע״חוהיינו דאמר רבה מאי דכתיב זה דרכם כסל למו, יודעין רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם. שמא תאמר שכוחה היא מהן, ת"ל ואחריהם בפיהם ירצו סלה.
←
קע״טעל שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר.
←
ק״פנדה מ"ט, א"ר יצחק היא קלקלה בחדרי בטנה, לפיכך תלקה בחדרי בטנה.
←
קפ״אתינח נדה, חלה והדלקת הנר מאי איכא למימר, כדדריש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא, אמר הקב"ה רביעית דם נתתי בכם, על עסקי דם הזהרתי אתכם.
←
קפ״בראשית קראתי אתכם, על עסקי ראשית הזהרתי אתכם.
←
קפ״גנשמה שנתתי בכם קרויה נר, על עסקי נר הזהרתי אתכם.
←
קפ״דאם אתם מקיימים אותם מוטב, ואם לאו הריני נוטל נשמתכם מכם.
←
קפ״הומאי שנא בשעת לידתן, אמר רבה נפל תורא חדד לסכינא.
←
קפ״ואביי אמר תפוש תירוס אמתא בחד מחטרא ליהוי.
←
קפ״זרב חסדא אמר שבקא לרויא דמנפשיה נפיל.
←
קפ״חמר עוקבא אמר רעיא חגרא ועיזי רהטן, אבב חוטרא מילי ואבי דרי חושבנא.
←
קפ״טרב פפא אמר אבב חנואתא נפישי אחי ומרחמי, אבב בזיוני לא אחי ולא מרחמי.
←
ק״צוגברי היכי מבדקי, אמר ריש לקיש בשעה שעוברים על הגשר, גשר ותו לא, אימא כעין גשר.
←
קצ״ארב לא עבר במברא דיתיב ביה עובד כוכבים, אמר דילמא מיפקיד ליה דינא עליה ומיתפיסנא בהדיה. שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה עובד כוכבים, אמר שטנא בתרי אומי לא שליט.
←
קצ״ברבי ינאי בדיק ועבר.
←
קצ״גרבי ינאי לטעמיה דאמר לעולם אל יעמד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס.
←
קצ״דואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו.
←
קצ״הא"ר חנין מאי קרא, קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך.
←
קצ״ור"ז ביומא דשותא לא נפיק לביני דיקלי.
←
קצ״זת"ר על שלש עבירות נשים מתות יולדות, ר"א אומר נשים מתות ילדות.
←
קצ״חר"א אומר בעון שמכבסות צואת בניהם בשבת.
←
קצ״טוי"א על שקורין לארון הקודש ארנא.
←
ר׳תניא רבי ישמעאל ב"א אומר בעון שני דברים עמי הארץ מתים, על שקורין לארון הקודש ארנא, ועל שקורין לביהכ"נ בית עם.
←
ר״אתניא ר"י אומר שלשה בדקי מיתה נבראו באשה, וא"ל שלשה דבקי מיתה, נדה חלה והדלקת הנר, חדא כר"א וחדא כרבנן.
←
ר״בא"ר יצחק בריה דרב יהודה, לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר.
←
ר״גאמר מר עוקבא מאי קרא, כי יפול הנופל ממנו, ממנו להביא ראיה.
←
ר״דתנא דבי ר"י כי יפול הנופל ממנו, ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל, אלא שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב.
←
ר״הת"ר מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה, שכן כל המומתין מתודין.
←
ר״ואדם יוצא לשוק יהי דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט.
←
ר״זחש בראשו יהי דומה בעיניו כמי שנתנוהו בקולר.
←
ר״חעלה למטה ונפל יהי דומה בעיניו כמי שהעלוהו לגרדום לידון, שכל העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטים גדולים ניצול, ואם לאו אינו ניצול.
←
ר״טואלו הם פרקליטין של אדם, תשובה ומעשים טובים.
←
ר״יואפילו תשע מאות תשעים ותשעה מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות ניצול, שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו'.
←
רי״אר"א בנו של ריה"ג אומר אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה באותו מלאך לחובה ואחד לזכות ניצול, שנאמר מליץ אחד מני אלף.
←
רי״בתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה ונמסרו לע"ה.
←
רי״גתניא רבי נתן אומר בעון נדרים מתה אשתו של אדם, שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכנך מתחתיך.
←
רי״דרבי אומר בעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים, שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך, איזה הם מעשה ידיו של אדם, הוי אומר בניו ובנותיו של אדם.
←
רט״ות"ר בעון נדרים בנים מתים דברי רבי אליעזר בר"ש. רבי יהודה הנשיא אומר בעון ביטול תורה.
←
רט״זבשלמא למ"ד בעון נדרים כדאמרן, אלא למ"ד בעון ביטול תורה מאי קראה, דכתיב לשוא הכיתי את בניכם, מוסר לא לקחו.
←
רי״זרב נחמן בר יצחק אמר למ"ד בעון נדרים נמי מהכא, לשוא הכיתי את בניכם, על עסקי שוא.
←
רי״חמכדי ר"י הנשיא היינו רבי, ורבי בעון נדרים קאמר. בתר דשמעיה מר"א בר"ש.
←
רי״טפליגי בה ר"ח ב"א ור"י, ח"א בעון מזוזה, וח"א בעון ביטול תורה. למ"ד בעון מזוזה מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו, ולמ"ד בעון ביטול תורה מקרא נדרש לפניו ולפני פניו.
←
ר״כפליגי בה ר"י ור"מ, ח"א בעון מזוזה וח"א בעון ציצית. בשלמא למ"ד בעון מזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך וכתיב בתריה למען ירבו ימיכם וימי בניכם, אלא למ"ד בעון ציצית מ"ט. א"ר כהנא ואיתימא שילא מרי דכתיב גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים. ר"נ בר יצחק אמר למ"ד בעון מזוזה נמי מהכא דכתי
←
רכ״אאר"ל כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשים לו ב' אלפים ות"ת עבדים, שנאמר כה אמר ד' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם.
←
רכ״בתניא רבי נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים.
←
רכ״גר"א בר"י אומר בעון חלה אין ברכה במכונס, ומארה משתלחת בשערים וזורעין זרעים ואחרים אוכלין, שנאמר אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש, וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם, א"ת בהלה אלא בחלה, ואם נותנין מתברכין שנאמר וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל בי
←
רכ״דבעון ביטול תרומות ומעשרות השמים נעצרים מלהוריד טל ומטר, והיוקר הווה והשכר אבד, ובנ"א רצין אחר פרנסתם ואין מגיעים, שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו.
←
רכ״המאי משמע, תנא דבי רבי ישמעאל בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים.
←
רכ״וואם נותנים מתברכים, שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ד' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. מאי עד בלי די, אמר רמי בר חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.
←
רכ״זבעון גזל הגובאי עולה והרעב הוה, ובנ"א אוכלין בשר בניהם ובנותיהם, שנאמר שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהרי שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים. אמר רבא כגון הני נשי דמחוזא דאכלן ולא עבדן, וכתיב הכיתי אתכם בשדפון ובירקון [וגו'] ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם, וכתיב יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק, וית
←
רכ״חבעון עינוי הדין ועוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה, חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא, ובני אדם אוכלים ואינם שבעים, ואוכלים לחמם במשקל, דכתיב והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית, וכתיב בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם וגו', ואין ברית אלא תורה, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו', וכתיב יען וביען במשפטי מא
←
רכ״טבעון שבועת שוא ושבועת שקר וחלול השם וחלול שבת, חיה רעה רבה ובהמה כלה ובני אדם מתמעטים והדרכים משתוממין, שנאמר ואם באלה לא תוסרו לי, א"ת באלה אלא באלה, וכתיב והשלחתי בכם את חית השדה וגו' וכתיב בשכועת שקר ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך, ובחלול השם כתיב ולא תחללו את שם קדשי, ובחלול שבת כתיב מחלל
←
ר״לבעון שפיכות דמים ביהמ"ק חרב, ושכינה מסתלקת מישראל, שנאמר ולא תחניפו וגו' ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה, הא אם אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה, ואיני שוכן בתוכה.
←
רל״אבעון גילוי עריות ועבודת כוככים והשמטת שמיטין ויובלות, גלות בא לעולם ומגלין אותם, ובאים אחרים ויושבים במקומן, שנאמר כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו' וכתיב ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה וגו', וכתיב ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה. ובע"ז כתיב ונתתי [את] פגריכם וגו', וכתיב והשימותי את מקדשיכם וגו' ו
←
רל״בבעון נבלות הפה צרות רבות וגזרות קשות מתחדשות, ובחורי שונאי ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים, שנאמר ע"כ על בחוריו לא ישמח ד' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה.
←
רל״גמאי ועוד ידו נטויה, אמר רב חנין בר רבא הכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל את פיו אפילו חותמין עליו גז"ד של שבעים שנה לטובה הופכים עליו לרעה.
←
רל״דאמר רבה בר שילא א"ר חסדא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם, שנאמר שוחה עמוקה פי זרות.
←
רל״הר"נ בר יצחק אמר אף השומע ושותק, שנאמר זעום ד' יפול שם.
←
רל״וא"ר אושעיה כל הממרק עצמו לעבירה חבורות ופצעים יוצאים בו, שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע. ולא עוד אלא שנידון בהדרוקן, שנאמר ומכות חדרי בטן. אר"נ ב"י סימן לעבירה הדרוקן.
←
רל״זת"ר שלשה מיני הדרוקן הם, של עבירה עבה, ושל רעב תפוח, ושל כשפים דק.
←
רל״חשמואל הקטן חש ביה, אמר רבונו ש"ע מי מפיס, אתסי.
←
רל״טאביי חש ביה, אמר רבא ידענא ביה בנחמני דמכפין נפשיה.
←
ר״מרבא חש ביה, והא רבא הוא דאמר נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן, שאני רבא דאנסי ליה רבנן בעידניה בעל כרחיה.
←
רמ״את"ר ארבעה סימנים הם.
←
רמ״בסימן לעבירה הדרוקן.
←
רמ״גסימן לשנאת חנם ירקון.
←
רמ״דסימן לגסות הרוח עניות.
←
רמ״הסימן ללשון הרע אסכרה.
←
רמ״ות"ר אסכרה באה לעולם על המעשר. ר"א בר"י אומר על לשון הרע. אמר רבא ואיתימא ריב"ל מאי קרא, והמלך ישמח באלהים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר.
←
רמ״זאיבעיא להו ר"א בר"י על לשה"ר קאמר או דילמא אף על לשון הרע נמי קאמר.
←
רמ״חת"ש כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה.
←
רמ״טהיו שם רבי יהודה ר"א בר"י ור"ש.
←
ר״ננשאלה שאלה זו בפניהם, מכה זו מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה. י
←
רנ״אנענה ר"י ב"ר אילעאי ראש המדברים בכל מקום ואמר.
←
רנ״בנענה ר"י בר"א ראש המדברים בכ"מ ואמר, אע"פ שכליות יועצות, ולב מבין, ולשון מחתך, פה גומר.
←
רנ״גנענה ר"א בר"י ואמר מפני שאוכלים בה דברים טמאים, דברים טמאים ס"ד, אלא שאוכלים בה דברים שאינם מתוקנים.
←
רנ״דנענה ר"ש ואמר בעון ביטול תורה.
←
רנ״הא"ל נשים יוכיחו, שמבטלות את בעליהן. נכרים יוכיחו, שמבטלין את ישראל. תינוקות יוכיחו, שמבטלין את אביהם.
←
רנ״ותינוקות של ב"ר יוכיחו, התם כדרבי גוריון דאמר רבי גוריון ואיתימא רב יוסף בר' שמעיה, בזמן שהצדיקים בדור, צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור, תינוקות של ב"ר נתפסים על הדור.
←
רנ״זא"ר יצחק בר זעירי, וא"ל א"ר שמעון בן נזירא, מאי קרא אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן וגו', ואמרינן גדיים הממושכנים על הרועים.
←
רנ״חש"מ אף על לה"ר קאמר ש"מ.
←
רנ״טואמאי קרו ליה ראש המדברים בכל מקום, דיתבי ר"י ור"י ור"ש, ויתיב יהודה ב"ג גבייהו. פתח ר"י ואמר כמה נאים מעשיהם של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות.
←
ר״סרבי יוסי שתק.
←
רס״אנענה ר"ש ב"י ואמר, כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקים להושיב בהם זונות, מרחצאות לעדן בהם עצמן, גשרים לטול מהם מכסים.
←
רס״בהלך יהודה בן גרים, וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות.
←
רס״גאמרו יהודה שעילה יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון שגינה יהרג.
←
רס״דאזל הוא ובריה טשו בי מדרשא.
←
רס״הכל יומא הות מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי.
←
רס״וכי תקיף גזירתא אמר ליה לבריה, נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן.
←
רס״זאזלו טשו במערתא. אתרחיש ניסא, איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי.
←
רס״חבעידן צלותא הוו לבשו מכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו.
←
רס״טאותיבו תריסר שני במערתא.
←
ע"ראתא אליהו וקם אפתחא דמערתא, אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה.
←
רע״אנפקו חזו אינשי, דקא כרבי וזרעי, אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה.
←
רע״בכל מקום שנותנין עיניהם מיד נשרף.
←
רע״גיצתה ב"ק וא"ל להחריב עולמי יצאתם, חזרו למערתכם.
←
רע״דהדור אזול, איתיבו תריסר ירחי שתא, אמרי משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש.
←
ער״היצתה ב"ק ואמרה צאו ממערתכם.
←
רע״ונפקו, כל היכא דהוה מחי ר"א הוי מסי ר"ש.
←
רע״זא"ל בני די לעולם אני ואתה.
←
רע״חבהדי פניא דמעלי שבתא, חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות, א"ל הני למה לך, א"ל לכבוד שכת, ותסגי לך בחד, חד כנגד זכור וחד כנגד שמור, א"ל לבריה חזי כמה חביבין מצות על ישראל, יתיב דעתייהו.
←
רע״טשמע ר"פ ב"י חתניה ונפק לאפיה, עייליה לבי בני, הוה קא אריך ליה לבישריה.
←
ר״פחזא דהוה ביה פילי בגופיה, הוה קא בכי וקא נתרן דמעת עיניה וקמצוח ליה.
←
רפ״אא"ל אוי לי שראיתיך בכך, א"ל אשריך שראיתני בכך, שאלמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך.
←
רפ״בדמעיקרא כי הוה מקשי רשב"י קושיא, הוה מפרק ליה רפב"י תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי רפב"י קושיא, הוה מפרק ליה רשב"י כ"ד פירוקי.
←
רפ״גאמר הואיל ואתרחיש ניסא, איזיל אתקין מלתא.
←
רפ״דדכתיב ויבא יעקב שלם, ואמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו.
←
רפ״הויחן את פני העיר, אמר רב מטבע תיקן להם, ושמואל אמר שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם.
←
רפ״וא"ל איכא מילתא דבעי לתקוני, א"ל איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי.
←
רפ״זאמר איכא אינש דידע דאיתחזק הכא טהרה, א"ל ההוא סבא כאן קצץ בן זכאי תורמסי תרומה.
←
רפ״חעבד איהו נמי הכי, כל היכא דהוה קשי טהריה וכל היכא דהוה רפי צייניה.
←
רפ״טאמר ההוא סבא טיהר בן יוחאי בית הקברות.
←
ר״צא"ל אילמלא לא היית עמנו, ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו יפה אתה אומר, עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו יאמרו זונות מפרכסות זו את זו ת"ח לא כש"כ, יהב ביה עיניה ונח נפשיה.
←
רצ״אנפק לשוקא, חזייה ליהודה בן גרים, אמר עדיין יש לזה בעולם, נתן בו עיניו ועשאו גל של עצמות.
←
רצ״בשלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה וכו', מה"מ אריב"ל א"ק וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא.
←
רצ״גאמר רבה בר"ה אע"ג דאמור רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר וכו' צריך למימרינהו בניחותא כ"ה דליקבלינהו מיניה, אמר ר"א אנא לא שמיע לי הא דאמר רבר"ה וקיימתי מסברא.
←
רצ״דאיזהו בין השמשות, משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה, דברי ר"י. ר"נ אומר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל. ר' יוסי אומר בין השמשות כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו.
←
רצ״הא"ר חייא הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים.
←
רצ״ואמר רב מעין המיטלטל טהור, וזוהי בארה של מרים.
←
רצ״זא"ר יוסי בר זבידא העושה מלאכה בשני ביה"ש חייב חטאת ממה נפשך.
←
רח"צא"ל רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן, אדשימשא אריש דיקלא אתלו שרגא.
←
רצ״טביום המעונן מאי, במתא חזי תרנגולא, בדברא חזי עורבי, א"נ אדאני.
←