פרק י״ג - פרק שלושה עשר - לא מוגה
- א׳תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום [חילפא בר אגרא שאמר משום] רבי יוחנן בר נוריא [נורי] המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועובדה.←
- ב׳א"ר אבין מאי קרא לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצה"ר.←
- ג׳ואי עביד למרמא אימתא אאינשי ביתיה שרי.←
- ד׳כי הא דרב(י) יהודה שלף מצבייתא, רב אחא בר יעקב תבר מני תבירי, רב ששת רמי לה לאמתיה מונינ(א)[י] ארישא, רב[י] אבא מתבר תבר נכתמא.←
- ה׳א"ר יהושע [ר"ש] בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר "נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך".←
- ו׳א"ר יהודה א"ר כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו, שנאמר "ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש" מלמד שגעש [שרגש] עליהן ההר להרגן.←
- ז׳תניא מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים, כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר. כדי שיבכה, ערבונא שקלי מיניה, אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר, שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו, בשביל כבוד שעשה.←
- ח׳אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים, מדה כנגד מדה שנאמר "בסאסאה בשלחה תריבנה".←
- ט׳איתיביה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן, "ויעבדו העם את ד' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע", א"ל בבלאי, ימים האריכו שנים לא האריכו. אלא מעתה "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" ימים ולא שנים, ברכה שאני.←
- י׳ואמר רבי חייא בר אבא אמר רב יוחנן, אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים כולן. אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה. אמרי לה דמת גדול ואמרי לה דמת קטן.←
- י״אאמר רבה בר רב הונא, הכא בצפור דרור עסקינן לפי שאינה מקבלת מרות. תנא דבי רבי ישמעאל, למה נקראה צפור דרור, שדרה בבית כבשדה.←