פרק י״ב - פרק שנים עשר - לא מוגה

א׳תניא, ריב"ב אומר, נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם, הרי מ"ם יו"ד מ"ם, מים, מכאן לניסוך מים מן התורה.
←
ב׳מדפתוח ועשאו סתום כשר, סתום נמי ועשאו פתוח כשר.
←
ג׳מי דמי, פתוח ועשאו סתום עלויי קא מעלי ליה, דאמר ר"ח מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים, אלא סתום ועשאו פתוח גרועי קא מגרע ליה, דא"ר ירמיה ואיתימא רחב"א מנצפ"ך צופים אמרום.
←
ד׳ותסברא, והא כתיב אלה המצות, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.
←
ה׳אלא מהוי הואי, מידע לא הוה ידעין הי באמצע תיבה הי בסוף תיבה, ואתו צופים תקנינהו. ואכתי אלה המצות דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אלא שכחום וחזרו ויסדום.
←
ו׳גופא, אר"ח, מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים.
←
ז׳ואר"ח, כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ.
←
ח׳כגון, נבוב, בו בן.
←
ט׳רהב, בהר.
←
י׳סרו, ורס.
←
י״אא"ל רבנן לריב"ל, אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותייהו.
←
י״באל"ף בי"ת, אלף בינה.
←
י״גגימ"ל דל"ת, גמול דלים.
←
י״דמ"ט פשיט כרעיה דגימ"ל לגביה דלי"ת, שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחרי דלים.
←
ט״וומ"ט פשיט כרעיה דדלי"ת לגבי גימ"ל, דלימצי ליה נפשיה.
←
ט״זומ"ט מהדר אפיה דדלי"ת מגימ"ל, דליתן ליה בצנעה כי היכי דלא ליכסוף מיניה.
←
י״זה"ו, זה שמו של הקב"ה.
←
י״חז"ח ט"י כ"ל, אם אתה עושה כן הקב"ה זן אותך, וחן אותך, ומטיב לך, ונותן לך ירושה, וקושר לך כתר לעולם הבא.
←
י״טמ"ם פתוחה מ"ם סתומה, מאמר פתוח מאמר סתום.
←
כ׳נו"ן כפופה נו"ן פשוטה, נאמן כפוף נאמן פשוט.
←
כ״אסמ"ך עי"ן, סמוך עניים.
←
כ״בלשון אחר, סימנין עשה לתורה וקנה אותה.
←
כ״גפ"א כפופה פ"א פשוטה, פי פתוח פי סתום.
←
כ״דצד"י כפופה וצד"י פשוטה, צדיק כפוף צדיק פשוט.
←
כ״ההיינו נאמן כפוף נאמן פשוט. הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו, מכאן שנתנה התורה במנוד ראש.
←
כ״וקו"ף קדוש, רי"ש רשע.
←
כ״זמ"ט מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש, שאמר הקב"ה אין אני יכול להסתכל ברשע.
←
כ״חומאי טעמא מהדר תגיה דקו"ף לגבי רי"ש, אמר הקב"ה, אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי.
←
כ״טומ"ט כרעיה דקו"ף תלויה, אי הדר ביה ליעול וליזול בהך.
←
ל׳מסייע ליה לריש לקיש, דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין אותו.
←
ל״אשי"ן שקר, תי"ו אמת.
←
ל״במאי טעמא שקר מקרבן מיליה אמת מרחקן מיליה. שיקרא שכיח, קושטא לא שכיח.
←
ל״גומ"ט שיקרא אחדא כרעיה קאי ואמת מלבן לבוני. קושטא קאי שיקרא לא קאי.
←
ל״דאת בש, אותי תעב, אתאוה לו.
←
ל״הב"ש, בי לא חשק, שמי יחול עליו.
←
ל״וג"ר, גופו טימא, ארחם עליו.
←
ל״זד"ק, דלתותי נעל, קרניו לא אגדע.
←
ל״חעד כאן מדת הרשעים.
←
ל״טאבל מדת צדיקים, א"ת ב"ש, אם אתה בוש.
←
מ׳ג"ר ד"ק, אם אתה עושה כן, גור בדוק.
←
מ״אהץ וף, חציצה הוי בינך לבין אף.
←
מ״בזע חס טן, ואין אתה מזדעזע מן השטן.
←
מ״גים כל, אמר שר של גיהנם לפני הקב"ה, רבונו של עולם, לים כל.
←
מ״דאח"ס בטע גיף, אמר הקב"ה, אני חס עליהם מפני שבעטו בגוף.
←
מ״זומר זן שת. אמר גיהנם לפניו, רבונו ש"ע, מרי זנני מזרעו של שת.
←
מ״חאל בם גן דס. להיכן אוליכם, לגן הדס.
←
מ״טהע וף. אמר גיהנם לפני הקב"ה, רבש"ע, עיף אנכי.
←
נ׳זץ חק. הללו זרעו של יצחק.
←
נ״אטר יש כת. נטור, יש לי כתות כתות של עובדי כוכבים שאני נותן לך.
←
נ״באמר רבי יהודה [יוחנן] משום רבי יוסי בן זמרא, מנין ללשון נוטריקון מן התורה, שנאמר "כי אב המון גויים נתתיך", אב נתתיך לגויים, בחור נתתיך בגויים, המון חביב נתתיך בגויים, מלך נתתיך לגויים, ותיק נתתיך בגויים, נאמן נתתיך לגויים.
←
נ״גורבי יוחנן דידיה אמר, "אנכי", נוטריקון, אנא נפשי כתבית יהבית.
←
נ״דורבנן אמרי, אמירה נעימה כתיבה יהיבה.
←
נ״האיכא דאמרי, "אנכי" למפרע, יהיבה כתיבה נאמנין אמריה.
←
נ״ודבי רבי נתן אמרי, "כי ירט הדרך לנגדי", יראה ראתה נטתה.
←
נ״זרבי ישמעאל תנא, "כרמל", כר מלא.
←
נ״חרב אחא בר יעקב אומר, "קללה נמרצת" נוטריקון, נואף הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צורר הוא, תועבה הוא.
←
נ״טרב נחמן בר יצחק אמר מהכא, "מה נדבר ומה נצטדק", נכונים אנחנו, צדיקים אנחנו, טהורים אנחנו, דכים אנחנו, קדושים אנחנו.
←
קל״האין לך חלק בהם.
←