פרק ז׳ - פרק שביעי

א׳שלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן.
←
ב׳מנה"מ, אר"א, דאמר קרא, "גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדיו". ר"א אמר מהכא, "כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלהינו".
←
ג׳אר"ח בר רבא, מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו יותר מן המברך, שנאמר "גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדיו".
←
ד׳א"ר שמעון בן פזי, מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, שנאמר "משה ידבר והאלהים יעננו בקול". מה ת"ל "בקול", בקולו של משה. תנ"ה אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, ואם א"א למתרגם להגביה קולו עם הקורא ימעך הקורא את קולו ויקרא.
←
ה׳ר"ז חלש, על לגבי' ר"א, קביל עלי' אי מתפח קטין חריך שקי' עבידנא יומא טבא לרבנן, אתפח, עביד סעודתא לכולהו רבנן.
←
ו׳כי מטי למשרי, א"ל לר"ז, לישרי לן מר. א"ל, לא ס"ל מר להא דאר"י בעה"ב בוצע. שרא להו. כי מטי לברוכי א"ל, נבריך לן מר. א"ל, לא ס"ל מר להא דר"ה דמן בבל בוצע מברך. ואיהו כמאן ס"ל, כהא דאר"י משום רשב"י, בעה"ב בוצע ואורח מברך.
←
ז׳בעה"ב בוצע כדי שיבצע בעין יפה, ואורח מברך כדי שיברך את בעה"ב.
←
ח׳מאי מברך, "יה"ר שלא יבוש בעה"ב כו' ".
←
ט׳ורבי מוסיף בה דברים, "ויצלח מאד בכל נכסיו, ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים כו' ".
←
י׳וקרובים לעיר.
←
י״אואל ישלט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו, ולא יזדקר לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור חטא כו'.
←
י״בת"ר, אין מכבדים לא בדרכים ולא בגשרים ולא בידים מזוהמות.
←
י״גרבין ואביי הוו קאזלי באורחא, קדמי' חמרי' דרבין לדאביי ולא א"ל ניזיל מר. אמר, מדסליק האי מרבנן ממערבא גס לי' דעתי'.
←
י״דא"ל הכי אר"י, אין מכבדין אלא בפתח כו' הראוי למזוזה.
←
ט״ות"ר, אין עונין לא אמן חטופה, ולא אמן קטופה, ולא אמן יתומה, ולא יזרוק ברכה מפיו.
←
ט״זבן עזאי אומר, כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים, חטופה יתחטפו ימיו, קטופה יתקטפו ימיו ושנותיו, וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו.
←
י״זתניא איזהו עם הארץ, כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר"מ, וחכמים אומרים, כל שאינו מעשר פירותיו כראוי.
←
י״חוהני כותאי עשורי מעשרי כדחזי דבמאי דכתיב באורייתא מזהר זהירי, דאמר מר, כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקים בה יותר מישראל.
←
י״טת"ר איזהו עם הארץ, כל שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית, דברי ר"א. ר"י אומר, כל שאינו מניח תפילין. ב"ע אומר, כל שאין לו ציצית בבגדו. רנ"א, כל שאין לו מזוזה על פתחו. ר"י בן יוסף אומר, כל שיש לו בנים ואינו מגדלן לת"ת. אחרים אומרים, אפי' קרא ושנה ולא שימש ת"ח ה"ז ע"ה.
←
כ׳רב מנשיא בר תחליפא תנא הלכתא ספרא וספרי ולא אזמין עלי' רמי בר חמא כו'. אמר רבא, האי דאיעניש רב"ח דלא אזמין עלי' דר"מ ב"ת כו' שאני רב מנשיא דמשמע להו לרבנן כו'. ל"א כיון דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגריס להו כצו"מ דמי.
←
כ״אאריב"ל, תשעה ועבד מצטרפין.
←
כ״במיתיבי, מעשה בר"א שנכנס לביהכ"נ ולא מצא בה עשרה, שחרר עבדו והשלימו לעשרה כו' תרי הוי, שחרר חד ונפיק בחד.
←
כ״גוהאר"י, כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר "לעולם בהם תעבדו".
←
כ״דלדבר מצוה שאני. מצוה הבאה בעבירה היא. מצוה דרבים שאני.
←
כ״האר"י ב"ל, לעולם ישכים אדם לביהכ"נ כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפי' מאה באים אחריו כו' נותנים לו שכר כנגד כולם.
←
כ״ואר"נ, קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו.
←
כ״זאביי ורבא הוו יתבי קמי' דרבה. א"ל רבה, למי מברכין. א"ל, לרחמנא. ורחמנא היכא יתיב. רבא אחוי לשמי טללא, אביי נפיק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר ליה רבה, תרוייכו רבנן הויתו, היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפי' ידיע.
←
כ״חינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא בהדי הדדי ומדקטל להו לרבנן לא הוה לי' איניש לברוכי להו כו'.
←
כ״טאייתיתי' לר' שמעון בן שטח אחוה, אותבי' בין דידי' לדידה. א"ל, חזי כמה יקרא עבידנא לך. א"ל, לאו את מוקרת לי אלא אורייתא היא דמוקרת לי, דכתיב "סלסלי' ותרוממך כו' ", [...] אמר, היכי אברך, ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו. שתי' לההוא כסא כו'.
←
ל׳אר"א ברי' דרחב"א א"ר יוחנן, שמעון ב"ש דעביד לגרמיה הוא דעביד, דאר"ח בר אבא א"ר יוחנן, לעולם אינו מוציא את הרבים ידי חובתם עד שיאכל כזית דגן.
←
ל״אאר"נ, משה תקן להם לישראל ברכת "הזן" בשעה שירד להם המן. יהושע תקן ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ. דוד ושלמה תקנו "בונה ירושלים". דוד תקן "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך" ושלמה תקן "על הבית הגדול והקדוש". "הטוב והמטיב" ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר, דאמר"מ, אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה "הטוב
←
ל״בת"ר, מנין לברכת המזון מן התורה, שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת" וכו'. לפניו מנין, ת"ל "אשר נתן לך" משנתן לך.
←
ל״גרנ"א, אינו צריך, הרי הוא אומר "כבאכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכל כי לא יאכל העם עד באו, כי הוא יברך הזבח, אחרי כן יאכלו הקרואים".
←
ל״דוכ"כ למה, לפי שהנשים דברניות הן. ושמואל אמר, כדי להסתכל ביופיו של שאול, דכתיב "משכמו ומעלה גבוה מכל העם". וריו"ח אמר, לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא.
←
ל״הואין לי אלא ברכת המזון, ברכת התורה מנין. א"ר ישמעאל, ק"ו, על חיי שעה מברך על חיי עוה"ב לא כ"ש.
←
ל״ורמ"א, מנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה, ת"ל "אשר נתן לך ד' אלהיך", דיינך, בכל דין שדנך בין מדה טובה ובין מדת פורעניות.
←
ל״זכיצד מזמנין, בשלשה אומר "נברך", בשלשה והוא אומר "ברכו" כו'. אמר שמואל, לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל.
←
ל״חמברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח הוא אם לאו.
←
ל״טכיצד, רבי אומר, "ובטובו" ה"ז ת"ח, "ומטובו" ה"ז בור.
←
מ׳א"ל אביי לרב דימי, והא כתיב "ומברכתך יבורך (את) בית עבדך לעולם". בשאלה שאני. בשאלה נמי הא כתיב "הרחב פיך ואמלאהו". ההוא בד"ת כתיב.
←
מ״את"ר, ד' דברים נאמרו בפת, אין מניחין בשר חי על הפת, ואין מעבירין כוס מלא על הפת, ואין זורקין את הפת, ואין סומכין אה הקערה בפת.
←
מ״באמימר ומ"ז ור"א כריכו רפתא בהדי הדדי, אייתי לקמייהו תמרי ורמוני, שקל מ"ז פתק לקמי' דר"א כו'. א"ל, והתניא אע"פ שאין מזרקין את הפת מזרקין את האוכלין. ל"ק, הא במידי דממאיס הא במידי דלא ממאיס.
←
מ״גת"ר, ממשיכין יין בצינורות לפני חתן וכלה וזורקים לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים, אבל לא גלוסקאות כו'.
←
מ״דת"ר, איספרגוס יפה ללב וטוב לעינים וכש"כ לבני מעיים, והרגיל בו יפה לכל גופו, והמשתכר הימנו קשה לכל גופו.
←
מ״הא"ר יוחנן, כל המברך על כוס מלא נותנים לו נחלה בלי מצרים, שנאמר "ומלא ברכת ד' ים ודרום ירשה". ריב"ח אמר, זוכה ונוחל שני עולמים, העוה"ז והעוה"ב.
←
מ״ותניא רנ"א, מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר "וברך פרי בטנך", פרי בטנה לא נאמר אלא "פרי בטנך".
←
מ״זעולא איקלע לבי רב נחמן, כריך ריפתא ובריך ברכת מזונא, יהיב לי' כסא דברכתא. א"ל רב נחמן, לשדר לה מר כסא דברכתא לילתא. א"ל הכי אר"י, אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש. אדהכי שמעת ילתא קמה בזיהרא ועלתה לבי חמרא ותברת ד' מאה דני דחמרא. א"ל ר"נ, נשדר לה מר כסא אחרינא. שלח לה, כל כי האי נבגא ד
←
מ״חהי' ר"מ אומר, מנין שאפי' עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים, שנאמר "במקהלות ברכו אלהים, ד' ממקור ישראל".
←
מ״טא"ר ישמעאל בן אלישע, שלשה דברים סח לי סוריאל שר הפנים, אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש, ואל תטול ידך ממי שלא נטל ידיו, ואל תחזיר כוס איספרגוס אלא למי שנתנו לך, מפני שתכסיפת ואמרי לה איסתלגנית של מלאכי חבלה יושבין ומצפין לו לאדם ואומרים: אימתי יבא אדם לידי דברים הללו וילכד.
←
נ׳אריב"ל, שלשה דברים סח לי מה"מ, אל תטול חלוקך שחרית כו', ואל תטול ידך ממי שלא נטל ידיו, ועל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהם וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל.
←
נ״אואל תעמוד לפני הנשים כו'.
←
נ״בואי פגע מאי תקנתי", לנשוף מדוכתי' ארבע אמות, אי איכא נהרא ליעברי', ואי איכא דרכא אחרינא ליזיל בה, ואי איכא גודא ליקום אחורה, ואי לא ליהדר אפי' ולימא "יגער ד' בך השטן, ויגער ד' בך הבוחר בירושלים וגו' " עד דחלפי מני'.
←
נ״גאר"ז בר טובי' אמר רב, אבוקה כשנים וירח כשלשה.
←
נ״דאיבעיא להו, אבוקה כשנים בהדי דידי' או דילמא אבוקה כשנים לבר מדידיה, ת"ש וירח כג'. אא"ב בהדי' דידי' שפיר כו'. והאמ"ר, לאחד נראה ומזיק כו', אלא לאו ש"מ אבוקה כשנים בהדי דידי'.
←
נ״האמר רב אסי, אין מסיחין על כוס של ברכה.
←
נ״וואר"א, אין מברכין על כוס של פורענות. מאי כוס של פורענות. ארנב"י, כוס שני.
←
נ״זתנ"ה השותה כפלים לא יברך, שנאמר "הכון לקראת אלהיך ישראל", והאי לא מתוקן.
←