פרק ה׳ - פרק חמישי

א׳אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.
←
ב׳חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכוונו את לבם לאביהם שבשמים.
←
ג׳דאמר קרא "והיא מרת נפש ותתפלל".
←
ד׳אלא אר"י בר"ח מהכא, "ואני ברב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך".
←
ה׳אלא אריב"ל מהכא, "השתחוו לד' בהדרת קודש", א"ת "בהדרת קודש" אלא בחרדת קודש. ממאי דילמא לעולם אימא לך הדרת ממש, כי הא דר"י הוה מציין נפשי' והדר מצלי.
←
ו׳אלא ארנב"י מהכא, "עבדו את ד' ביראה".
←
ז׳מאי "וגילו ברעדה", אר"א ב"מ א"ר במקום גילה שם תהא רעדה.
←
ח׳ר' ירמיה הוה יתיב קמי' דר"ז, חזי' דהוה בדח טובא, א"ל "וגילו ברעדה" כתיב, א"ל תפילין מנחנא. אביי הוה יתיב קמי' דרבה חזי' דהוה יתיב וקא בדח טובא, א"ל לא ס"ל מר "בכל עצב יהיה מותר", א"ל אנא תפילין מנחנא.
←
ט׳ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות.
←
י׳ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים.
←
י״אוכן לא יפטר אדם מחבירו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר הלכה.
←
י״באל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו.
←
י״גכי הא דר"כ אלוייה לר"ש ב"א מפום נהרא עד בי ציניתא דבבל. א"ל מר ודאי דאמרי אינשי הני ציניתא דבבל איתנהו מאדם הראשון ועד השתא. א"ל אדכרתן מלתא דריב"ח, דאריב"ח מ"ד "בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם כו' " כל ארץ שגזר עלי' אדה"ר לישוב נתישבה כו'.
←
י״דמר ברי' דרבינא עבד הלולא כו' אייתי כסא דמוקרא בת ת' זוזי תבר קמייהו ואעציבו. ר"א עבד הלולא כו' אייתי כסא דזוגיתא חיוורתא תבר קמייהו ואעציבו.
←
ט״וא"ל רבנן לר"ה זוטי כו' לישרי לן מר, א"ל וי לן דמתנן וי לן דמתנן, ואנן מה נענה בתרך, א"ל הי תורה והי מצוה דמגנו עלן.
←
ט״זאריו"ח משום רשב"י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז, שנאמר "אז ימלא שחוק פינו כו' אז יאמרו בגוים הגדיל ד' לעשות וגו' ".
←
י״זת"ר המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים. אבא שאול אומר סימן לדבר "תכין לבם תקשיב אזנך".
←
י״חתניא אמר ר"י כך הי' מנהגו של ר"ע, כשהי' מתפלל עם הציבור הי' מקצר ועולה, מפני טורח ציבור, וכשהי' מתפלל בינו לבין עצמו, אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכ"כ למה מפני כריעות והשתחויות.
←
י״ט"וחנה היא מדברת על לבה", מכאן למתפלל צריך שיכוין את לבו.
←
כ׳"רק שפתיה נעות", מכאן למתפלל צריך שיחתוך בשפתיו. "וקולה לא ישמע", מכאן למתפלל שלא ישמיע קולו בתפילתו.
←
כ״א"ויחשבה עלי לשכורה", מכאן לשכור שאסור להתפלל.
←
כ״ב"ויאמר אליה עלי עד מתי תשכרין", אר"א מכאן לרואה דבר שאינו הגון בחבירו שחייב להוכיחו.
←
כ״ג"ותען חנה ותאמר לא אדוני", אמר עולא ואיתימא ריבר"ח, אמרה ליה לא אדון אתה בדבר זה ולא רוה"ק שורה עליך שאתה חושדני בדבר הזה, א"ד הכי אמרה לי', לא אדון אתה בדבר זה, לא איכא שכינה ורוה"ק גבך, שדנתני לכ"ח ולא דנתני לכ"ז כו'.
←
כ״דאר"א מכאן לחושדין אותו בדבר ואין בו שצריך להודיעו.
←
כ״ה"אל תתן את אמתך לפני בת בליעל", אר"א מכאן לשיכור שמתפלל כאלו עובד ע"ז, כו'.
←
כ״ו"ויען עלי ויאמר לכי לשלום", מכאן לחושד בחבירו בדבר שאין בו שצריך לפייסו ולא עוד אלא שצריך לברכו, שנאמר, "ואלהי ישראל יתן את שלתך".
←
כ״ז"ותדר נדר ותאמר ד' צבאות", אר"א מיום שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שקראו להקב"ה צבאות עד שבאת חנה וקראתו צבאות, אמרה חנה לפניו, רבש"ע מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך לתן לי בן אחד, משל למלך ב"ו שעשה משתה כו' בא עני אחד כו' מכל סעודה גדולה שעשית קשה בעיניך כו'.
←
כ״ח"אם ראה תראה", אר"א, אמרה חנה לפני הקב"ה, רבש"ע "אם ראה" מוטב ואם לאו "תראה", אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי, ויקנא בי וישקני מי סוטה ואין אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר "ונקתה ונזרעה זרע". הניחא למ"ד אם היתה עקרה נפקדת כו', אלא למ"ד אם היתה יולדת כו' דברה תורה כלשון ב"א.
←
כ״ט"בעני אמתך, וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך", אר"א אריב"ח, שלש אמתות הללו למה כו' שלשה בדקי מיתה כו' נדה חלה הדלקת הנר, שמא עברתי על אחת מהן.
←
ל׳"ונתתה לאמתך זרע אנשים", מאי "זרע אנשים" א"ר, גברא בגוברין.
←
ל״אושמואל אמר, זרע שימשח שני אנשים, ומאן נינהו, שאול ודוד.
←
ל״בורבי יוחנן אמר, זרע ששקול כשני אנשים, ומאן נינהו, משה ואהרן כו'.
←
ל״גורבנן אמרי, זרע שמובלע בין אנשים. כי אתי רב דימי אמר, לא ארוך ולא גוץ כו'.
←
ל״ד"אני האשה הנצבת עמכה בזה", אריב"ל מכאן שאסור לישב בארבע אמות של תפילה.
←
ל״ה"אל הנער הזה התפללתי", אר"א, שמואל מורה הלכה בפני רבו הי'.
←
ל״ו"וחנה היא מדברת על לבה", אר"א משום ריב"ז על עסקי לבה וכו' כ"מ שבראת באשה לא בראת ד"א לבטלה כו' על לבי לא להניק בהם, תן לי בן ואניק בהם.
←
ל״זאר"א משום ריב"ז, כל היושב בתענית בשבת, קורעין לו גז"ד של שבעים שנה.
←
ל״חואעפ"כ חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת, מאי תקנתי', ארנב"י ליתיב תעניתא לתעניתי'.
←
ל״טואר"א חנה הטיחה דברים כלפי מעלה כו', אלי' הטיח דברים כלפי מעלה כו'.
←
מ׳אר"י ב"ר יצחק, מנין שחזר הקב"ה והודה לאליהו, שנאמר "ואשר הרעותי".
←
מ״אואר"ח בר"ח אלמלא שלשה מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל. חד דכתיב "ואשר הרעותי", וחד דכתיב "הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל", וחד דכתיב "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר". ר"פ אמר מהכא, "ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו".
←
מ״בואר"א, משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר "ויתפלל משה אל ד' ", א"ת אל ד' אלא על ד' שכן דראב"י קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין.
←
מ״גמאי "ודי זהב", אמרי דבי ר"י, כך אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שעשו את העגל.
←
מ״דאמרי דבי ר"י, אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר.
←
מ״האמר רבי אושעיא, משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים, האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו כו'.
←
מ״וארחב"א אריו"ח, משל לאדם שהי' לו בן כו' מה יעשה אותו הבן שלא יחטא.
←
מ״זאר"א בריה דר"ה אר"ש, היינו דאמרי אינשי מלי כריסיה זני בישי, שנאמר "כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם ע"כ שכחוני".
←
מ״חרנב"י אמר מהכא, "ורם לבבך ושכחת את ד' אלהיך".
←
מ״טורבנן אמרי מהכא "ואכל ושבע ודשן", ואיבע"א מהכא "וישמן ישורון ויבעט".
←
נ׳א"ר שב"נ אר"י מנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה, שנאמר "וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל".
←
נ״א"וידבר ד' אל משה, לך רד", מאי "לך רד", אר"א, א"ל הקב"ה למשה רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו'.
←
נ״במיד תשש כחו של משה ולא הי' בו כח לדבר, כיון שא"ל "הרף ממני ואשמידם", אמר ד"ז תלוי בי כו'.
←
נ״גמשל למלך כו' והי' אוהבו יושב לפניו כו', כיון שאמר אלמלא פלוני אוהבי כו' עמד והצילו.
←
נ״ד"ועתה הניחה לי", אר"א כו' מלמד שתפסו משה כו' כביכול כאדם שתופס כו' וא"ל רבש"ע אין אני מניחך עד שתמחול כו'.
←
נ״ה"ואעשה אותך לגוי גדול", אר"א אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע ומה כסא של שלש רגלים א"י לעמוד לפניך בעת כעסך, כסא של רגל אחד על אחת כו"כ.
←
נ״וולא עוד אלא שיש לי בושת פנים מאבותי, שלא יאמרו כו' ולא בקש רחמים עליהם.
←
נ״ז"ויחל משה", אר"א מלמד שהתפלל משה עד שהוחלה.
←
נ״חאביי אמר, עד שהחלהו.
←
נ״טרבא אמר, עד שהתיר לו נדרו.
←
ס׳ושמואל אמר, עד שמסר עצמו למיתה עליהם כו'.
←
ס״אא"ר ארי"צ עד שהוחל עליהם מדת רחמים.
←
ס״ברבנן אמרי חולין הוא לך מעשות כדבר הזה.
←
ס״גתניא ר"א הגדול אומר מלמד שהתפלל משה עד שאחזתו אחילו כו', אשתא דגרמי.
←
ס״דמאי "בך", אר"א, רבש"ע אלמלי בשמים וארץ נשבעת להם, הייתי אומר מה שמים וארץ בטלים אף שבועתך בטלה, עכשיו שבשמך הגדול נשבעת כו'.
←
ס״ה"וכל הארץ הזאת אשר אמרתי" אשר אמרת מבעי ליה, אר"א, ע"כ דברי תלמיד מכאן ואילך דברי הרב.
←
ס״ורשב"נ אמר, אלו ואלו דברי תלמיד הן, וה"ק דברים שאמרת לי כו' הלכתי ואמרתי להם לישראל משמך עכשיו מה אומר אליהם.
←
ס״ז"מבלתי יכולת ד' ", יכול ד' מבעי לי', אר"א, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע עכשיו יאמרו אוה"ע תשש כחו כנקבה כו'.
←
ס״חא"ל הקב"ה למשה, והלא ראו כבר ניסים וגבורות כו', א"ל, רבש"ע עכשיו יאמרו לפני מלך אחד יכול לעמוד, לפני ל"א מלכים א"י לעמוד.
←
ס״טאריו"ח, מנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה כו', אשרי תלמיד שרבו מודה לו.
←
ע׳"ואולם חי אני", א"ר אר"י, א"ל הקב"ה למשה, משה החייתני בדבריך.
←
ע״אדרש ר"ש, לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל כו'.
←
ע״באר"א, גדולה תפילה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים ממשה רבינו ואעפ"כ לא נענה אלא בתפילה, שנאמר "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד וגו' ".
←
ע״גואר"א, גדולה תפילה יותר מן הקרבנות, שנאמר "למה לי רב זבחיכם", וכתיב "ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם".
←
ע״דאריו"ח, כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר "ידיכם דמים מלאו".
←
ע״הואר"א, מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפילה, ואע"פ ששערי תפילה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו כו'.
←
ע״וואר"א, מיום שחרב ביהמ"ק נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים.
←
ע״זא"ר חנין א"ר חנינא, כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם, מנ"ל ממשה רבינו שנאמר "ואתפלל אל ד' ", וכתיב "וישמע ד' אלי גם בפעם ההיא".
←
ע״חאיני, והאמר ר"ח ב"א א"ר יוחנן, כל המאריך בתפילתו ומעיין בה בא לידי כאב לב, שנאמר "תוחלת ממושכה מחלה לב", מאי תקנתיה יעסוק בתורה, שנאמר "ועץ חיים תאוה באה", ואין עץ חיים אלא תורה כו' לא קשיא הא דמאריך ומעיין הא דמאריך ולא מעיין.
←
ע״טאר"ח בר"ח, אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר "קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד' ".
←
פ׳ת"ר ד' צריכים חיזוק, אלו הן תורה, ומע"ט, תפלה וד"א וכו'.
←
פ״אאר"א, גדולה תענית יותר מן הצדקה, מ"ט, זה בגופו וזה בממונו.
←
פ״ברבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא, שנאמר "סכותה בענן לך מעבור תפילה".
←
פ״ג"ותאמר ציון עזבני ה' " כו' שלשים חיל כו'. ועל כל גסטרא וגסטרא שלש מאות ושישים וחמשה אלפי ריבוא כוכבים וכולם לא עשיתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבני ושכחתני.
←
פ״ד"התשכח אשה עולה", אמר הקב"ה כלום אשכח עולות אלים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר.
←
פ״האמרה לפניו, רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל, אמר לה "גם אלה תשכחנה". א"ל הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני, א"ל "ואנכי לא אשכחך".
←
פ״וחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת כו', מנה"מ, אריב"ל דא"ק "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה".
←
פ״זואריב"ל, המתפלל צריך שישהה שעה אחת לאחר תפילתו, שנאמר "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך".
←
פ״חת"ר חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת כו' וכי מאחר ששוהין ט' שעות ביום לתפלה תורתן האיך משתמרת ומלאכתן אימתי נעשית, אלא מתוך שחסידים הן תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת.
←
פ״טת"ר מעשה בחסיד אחד שהי' מתפלל בדרך ובא הגמון אחד כו' ולא החזיר לו שלום כו' א"ל ריקא כתיב בתורתכם "רק השמר לך ושמור נפשך מאד" וכתיב "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" כו' אם הייתי חותך ראשך בסייף כו'. א"ל המתן לי עד שאפייסך בדברים, א"ל אילו לפני מלך בו"ד היית עומד כו'.
←
צ׳ת"ר מעשה במק"א שהי' בו ערוד והי' מזיק את הבריות, באו והודיעו לר"ח ב"ד, א"ל הראוני את חורו כו' יצא ונשכו ומת אותו ערוד כו' א"ל ראו בני שאין ערוד ממית אלא חטא ממית, כו'.
←
צ״אבאותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו ר"ח ב"ד.
←
צ״באר"א גדולה דעה שנתנה בתחלת ברכות של חול.
←
צ״גגדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות, שנאמר כי אל דעות ד'.
←
צ״דוכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו כו'.
←
צ״הואר"א, גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות, שנאמר פעלת ד' מקדש ד'.
←
צ״וואר"א, כ"א שיש בו דעה כאלו נבנה ביהמ"ק בימיו, דעה נתנה בין שתי אותיות, ביהמ"ק ניתן בין שתי אותיות.
←
צ״זאלא מעתה גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות.
←
צ״חא"ל אין, במלתיה מיהא גדולה היא, כדעולא דאמר עולא שתי נקמות הללו למה, אחת לטובה ואחת לפורענות, לטובה כדכתיב "הופיע מהר פארן", לפורענות דכתיב "אל נקמות הופיע".
←
צ״טהאומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים, משתקין אותו.
←
ק׳בשלמא מודים מודים משתקין אותו משום דמיחזי כב' רשויות.
←
ק״אועל טוב יזכר שמך, נמי משמע על הטובה ולא על הרעה, ותנן חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
←
ק״באלא על קן ציפור יגיעו רחמיך מ"ט כו' ח"א מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית.
←
ק״גוח"א מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים כו'.
←
ק״דההוא דנחית קמיה דרבה ואמר, אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו, א"ר כמה ידע האי צו"מ לרצוייה למריה, א"ל אביי והא משתקין אותו תנן, ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דקבעי.
←
ק״הההוא דנחית קמיה דר"ח, אמר האל הגדול כו' האדיר והאמיץ כו'. א"ל סיימתינהו לשבחי דמריך ל"ל כולי האי, השתא ומה הני תלת אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנה"ג ותקנינהו בתפילה, אנן ל"ה אמרינן להו ואת שבחתיה כולי האי, משל למלך שהיו משבחין אותו באלף אלפים דנרי כסף והיו לו א"א דנרי זהב והלא גנאי
←
ק״ומשל למלך שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב כו'.
←
ק״זואר"ח הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
←
ק״חאטו יראה מלתא זוטרתי היא, והאמר ר"ח משום רשב"י אין להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר "יראת ד' היא אוצרו".
←
ק״טהקורא את שמע וכופלה ה"ז מגונה כו'.
←
ק״ית"ר שלשה רובן קשה ומיעוטן יפה ואלו הן שאור ומלח וסרבנות.
←
קי״את"ר מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה לפני ר"א כו' כמה ארכן הוא זה כו' "את ארבעים היום" כו' כמה קצרן הוא זה כו' כלום כו'.
←
קי״בת"ר אלו ברכות שאדם שוחה בהם, באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף, ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה.
←
קי״גהדיוט כמו שאמרנו, כהן גדול בסוף כל ברכה, והמלך בתחלת כל ברכה וסוף כל ברכה.
←
קי״דאר"י ב"נ לדידי מפרשא לי מיניה דריב"ל, הדיוט כמו שאמרנו, כה"ג בתחלת כל ברכה, המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף.
←
קט״ות"ר קידה על אפים כו' כריעה על ברכים כו' השתחואה זו פשוט ידים ורגלים כו'.
←
קט״זבמתני', אמרו על רחב"ד שהי' מתפלל על החולים כו' אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף, ובגמ', מנא הני מילי, ארחב"א אריו"ח אריב"ל דא"ק "בורא ניב שפתים שלו' שלו' ".
←
קי״זת"ר מעשה וחלה בנו של ר"ג כו' א"ל לכו שכבר חלצתו חמה כו' אלא כך מקובלני אם שגורה כו'.
←
קי״חאר"ח ב"א אריו"ח, כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לבעלי התשובה אבל צדיקים גמורים "עין לא ראתה אלהים זולתך", ופליגא דר"א, דאמר ר"א במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים (יכולים לעמוד) [עומדין] כו'.
←
קי״טלרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא והדר לקרוב.
←
ק״כואמר רחב"א אריו"ח כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב "עין לא ראתה אלהים זולתך", ופליגא דשמואל, דאמר שמואל אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד.
←
קכ״אואר"ח ב"א אריו"ח, כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל ת"ח עצמן, "עין לא ראתה אלהים זולתך".
←
קכ״במאי "עין לא ראתה", אריב"ל זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית.
←
קכ״גרשב"נ אמר, זו עדן שלא ראתה עין מעולם, וא"ת אדם היכן היה דר, בגן, ושמא תאמר גן זה עדן, ת"ל "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן", גן לחוד ועדן לחוד.
←
קכ״דאר"ח ב"א אריו"ח, אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בה חלונות כו'.
←
קכ״האר"י אר"ח כל המבקש רחמים על חבירו א"צ להזכיר שמו כו'.
←
קכ״ואר"כ, חציף עלי מאן דמצלי בבקתא.
←
קכ״זואמר רב כהנא, חציף עלי מאן דמפרש חטאי' כו'.
←