פרק א׳ - פרק ראשון

א׳מאימתי קורין את שמע בערבית, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן.
←
ב׳מכדי כהנים אימת קא אכלי תרומה משעת צה"כ, ליתני משעת צה"כ, מלתא אג"א קמ"ל דכפרה ל"מ, כדתניא "ובא השמש וטהר" ביאת שמשו מעכבתו כו' ואין כפרתו מעכבתו כו'.
←
ג׳וממאי דהאי "ובא השמש" ביאת השמש, והאי "וטהר" טהר יומא, דילמא ביאת אורו הוא, ומאי "וטהר" טהר גברא.
←
ד׳רבי יוסי אומר, ביה"ש כהרף עין זה נכנס וזה יוצא וא"א לעמוד עליו.
←
ה׳מאי קסבר ר"א, אי קסבר ג' משמרות הוי הלילה לימא עד ד' שעות, ואי קסבר ד' משמרות הוי לימא עד ג' שעות כו'.
←
ו׳תניא ר"א אומר, שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, שנאמר "ד' ממרום ישאג וגו' ", סימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער, שני' כלבים צועקים, שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה.
←
ז׳א"ר יצחק בר שמואל אמר רב, שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר: אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין העובדי כוכבים.
←
ח׳תניא א"ר יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל, ובא אלי' זכור לטוב והמתין לי על הפתח עד שסיימתי כו', אמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו, אמרתי לו להתפלל, אמר לי הי' לך להתפלל בדרך, א"ל מתיירא הייתי שמא יפסיקוני כו', באותה שעה למדתי ממנו ג' דברים, למדתי שאין נכנסים ל
←
ט׳ת"ר מפני שלשה דברים אין נכנסים לחורבה, מפני החשד ומפני המפולת ומפני המזיקין.
←
י׳ת"ר ד' משמרות הוי הלילה דברי רבי וכו'.
←
י״אוא"ר זריקא א"ר אמי אמר ריב"ל, אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת, ול"א אלא בד"ת אבל במילי דעלמא ל"ל בה, ואיכא דאמרי וכו' אפי' בד"ת וכש"כ במילי דעלמא.
←
י״בכתוב "חצות לילה אקום וגו' " וכי דוד בפלגא דליליא הוה קאי מאורתא הוה קאי, דכתיב "קדמתי בנשף ואשועה", כו'.
←
י״געד חצות לילה הי' מתנמנם כסוס מכאן ואילך הי' מתגבר כארי.
←
י״ד"לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני". אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע לא חסיד אני, שכל מלכי מומ"ע ישנים עד ג' שעות.
←
ט״וחד אמר כך אמר דוד כו' לא חסיד אני כו' ואני חצות לילה וגו'.
←
ט״זוזאת הפלוגתא באיכות החסידות
←
י״זכדתניא עד יעבור עמך ד' זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שני'.
←
י״חוכל העובר ע"ד חכמים חייב מיתה.
←
י״טדא"ר יוחנן, איזהו בן עוה"ב זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית.
←
כ׳אלא כיון דתקינו רבנן "ד' שפתי תפתח" כתפילה אריכתא רמיא, ה"נ כיון דתקינו רבנן למימר "השכיבנו" כגאולה אריכתא דמיא.
←
כ״אאר"א בר אבינא כל האומר "תהלה לדוד" ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב, מ"ט אילימא משום דאתי באלפא ביתא לימא "אשרי תמימי דרך כו' ", אלא דכתיב בי' "פותח את ידיך כו' " אלא משום דאית בי' תרתי.
←
כ״בא"ר יוחנן, מפני מה לא נאמר נו"ן ב"אשרי" מפני שיש בה מפלה לשונאיהן של ישראל שנאמר "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל כו' ".
←
כ״גואר"א בר אבינא, גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל, דאילו במיכאל כתיב "ויעף אלי אחד מן השרפים", ואלו בגבריאל כתיב "והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף".
←
כ״דא"ר לוי בר חמא א"ר שב"ל, לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר, נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה, נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש, אי אזיל מוטב וא"ל יזכיר לו יום המיתה כו'.
←
כ״האמר רבי יצחק, כל הקורא ק"ש על מיטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו, שנאמר "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם".
←
כ״וואמר ר"י, כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדלין ממנו.
←
כ״זואמר רבי לוי בר חמא אמר ריש לקיש, מאי דכתיב "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם", "לוחות האבן" אלו עשרת הדברות, "והתורה" זו מקרא כו', "להורותם" זו גמרא, מלמד שכולם נתנו למשה מסיני.
←
כ״חאלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו כו'.
←
כ״טאמר רבי זירא ואיתימא ר"ח בר פפא, בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד. מדת בו"ד אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח, אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ושמח.
←
ל׳אם רואה אדם שיסורין באין עליו כו' פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה.
←
ל״אפליגי בה ר' יעקב בר אידי ור"א ב"ר חנינא, ח"א כל יסורין שיש בהם ביטול תורה אינם יסורין של אהבה וכו', ואידך אמר כל יסורין שי"ב ביטול תפילה אינם יסורין של אהבה, כו'. א"ל ר"א ברי' דר"ח בר אבין, הכי אמר רב חייא בר אבא אריו"ח, אידי ואידי יסורין של אהבה הן כו', ק"ו משן ועין כו', יסורין שממרקין כל גופו ש"א
←
ל״בתניא רשב"י אומר, ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולם לא נתנן כ"א ע"י יסורין ואלו הן תורה וא"י ועוה"ב.
←
ל״גתני תנא קמי' דריו"ח, כל העוסק בתורה ובגמ"ח וקובר את בניו, מוחלין לו על כל עונותיו.
←
ל״דא"ר יוחנן נגעים ובנים אינם יסורין של אהבה כו' ומסיק הא בצנעה הא בפרהסיא.
←
ל״הריו"ח חלש, עאל לגבי' רבי חנינא, א"ל חביבין עליך יסורין, א"ל לא הן ולא שכרן.
←
ל״וולוקים ריו"ח לנפשי' דהא רחב"א חלש כו' אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים.
←
ל״זא"ל להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא.
←
ל״חרב הונא הו"ל ת' דני דחמרא כו', איכא דאמרי הדר חלא והוי חמרא, וא"ד אייקר חלא וקם בדמי חמרא.
←
ל״טתניא אבא בנימין אומר, על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפילתי שתהא לפני מטתי.
←
מ׳ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום.
←
מ״אתניא אבא בנימין אומר שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין לחבירו טורפין לו תפילתו בפניו.
←
מ״בואם המתין מה שכרו, אר"י ב"ר חנינא זוכה לברכות הללו, לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך.
←
מ״גתניא אבא בנימין אומר, אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל ברי' יכולה לעמוד מפני המזיקין.
←
מ״דאמר אביי, אינהו נפשי מנן וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא. אמר רב הונא כל חד מנן, אלפא משמאלי' ורבוותא מימיני' כו'.
←
מ״האמר רבא, האי דוחקא דהוי בכלה מנייהו הוי, הני ברכי דשלהי מנייהו, הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו, הני כרעי דמנקפין מנייהו.
←
מ״והאי מאן דבעי למידע להו לייתי קיטמא נהילא ונהדר אפוריא ולמחר חזי כי כרעי דתרנגולא.
←
מ״זהאי מאן דבעי למחזינהו, לייתי שליתא דשונרתא, אוכמתא בת אוכמתא, בוכרתא בת בוכרתא.
←
מ״חתניא אבא בנימין אומר, אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בביהכ"נ, שנאמר "לשמוע אל הרינה ואל התפילה".
←
מ״טמנין שהקב"ה מצוי בביהכ"נ.
←
נ׳תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות, חד לא מכתבן מילי' בספר הזכרונות.
←
נ״אעשרה קדמה שכינה ואתיא, תלתא עד דיתבי.
←
נ״במנין שהקב"ה מניח תפילין.
←
נ״גכל הרגיל לבא לביהכ"נ ויום א' לא בא הקב"ה משאיל בו, כו'.
←
נ״דבשעה שהקב"ה בא לביהכ"נ ולא מצא בה עשרה, מיד הוא כועס, שנאמר "מדוע באתי ואין איש וגו' ".
←
נ״הכל הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם בעזרו.
←
נ״וכל המתפלל אחורי ביהכ"נ נקרא רשע, אמר אביי ול"א אלא דלא מהדר אפי' לבי כנישתא אבל מהדר אפי' לבי כנישתא ל"ל בה.
←
נ״זמאי "כרום זלות לבנ"א", אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובנ"א מזלזלים בהם.
←
נ״חריו"ח ור"א דאמרי תרוייהו כיון שנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום.
←
נ״טר"א ור"א אמרי כאילו נדון בשני דינין אש ומים, שנאמר "הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים".
←
ס׳אר"ח אר"ה לעולם יזהר אדם בתפילת המנחה כו' ואמרו שם אף בתפילת ערבית, ואף בתפילת שחרית.
←
ס״אכל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות כו' ואם משמחו זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות.
←
ס״בר"א אמר כאילו הקריב תודה שנאמר "מביאים תודה בית ד' ".
←
ס״גרנב"י אמר, כאילו בנה חורבה אמת מחורבות ירושלים.
←
ס״דכל אדם שי"ב יראת שמים דבריו נשמעים, שנאמר "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא".
←
ס״המאי "כי זה כל האדם", אר"א, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה. ר"א בר כהנא אמר, שקול זה כנגד כל העולם כולו. רשב"ע אומר כל העולם כולו לא נברא כ"א לצוות לזה.
←
ס״והיודע בחבירו שהוא רגיל לתן לו שלו' יקדים לו שלו' כו'.
←
ס״זמנין שהקב"ה מתפלל.
←
ס״חאל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך.
←
ס״טמנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, שנאמר "פני ילכו והניחותי לך", א"ל הקב"ה למשה המתן עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך.
←
ע׳יפה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות.
←
ע״אר"ל אומר יותר ממאה מלקיות, שנאמר "תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה".
←
ע״בשלשה דברים בקש משה רבינו מלפני הקב"ה, בקש שתשרה שכינה על ישראל כו', שלא תשרה שכינה על אומות העולם כו'.
←
ע״גמפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו, רשע וטוב לו רשע ורע לו כו' צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור כו'.
←
ע״דופליגא דר"מ, דאמר ר"מ שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו כו' "וחנותי את אשר אחון" אע"פ שאינו הגון כו'.
←
ע״ה"ויאמר לא תוכל לראות את פני", תנא משמי' דר"י בן קרחא, א"ל הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית כו', ופליגא דרשב"נ אר"י, בשכר ג' זכה לג', בשכר "ויסתר משה פניו" זכה לקלסתר פנים כו'.
←
ע״ו"והסירותי את כפי וראית את אחורי", מלמד שהראהו הקב"ה למשה קשר של תפילין.
←
ע״זמיום שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שקרא להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון כו'.
←
ע״חמיום שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שהודה להקב"ה עד שבאה לאה והודתו שנאמר "הפעם אודה את ד' ".
←
ע״טראובן, אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי, דאילו בן חמי אע"ג דמדעתא זבני לבכירותי' מה כתיב ביה: "וישטום עשו את יעקב" ואלו בני אע"ג דע"כ שקלי' יוסף לבכירותי' כו', ואפילו הכי לא איקנא ביה.
←
פ׳מנא לן דשמא גרים.
←
פ״אכל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו, כו'.
←
פ״בקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג כו'.
←
פ״ג"מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו". מזמור לדוד קינה לדוד מבעי' לי'. אמר רשב"י למה הדבר דומה, לאדם שיצא עליו שט"ח, קודם שפרעו הי' עצב ואחר שפרעו הי' שמח. אף כאן דוד, כיון שא"ל הקב"ה "הנני מקים עליך רעה מביתך" הי' עצב, אמר שמא עבד או ממזר דלא חייס עלי, כיון דחזא דאבשלום הוא, אמר "מזמור". אמר, סתם ברא
←
פ״דמותר להתגרות ברשעים בעוה"ז.
←
פ״האיני, והא"ר יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו.
←
פ״וואי בעית אימא שעה משחקת לו שאני.
←
פ״זגדולה שמושה של תורה יותר מלימודה.
←
פ״חאיזהו "עת רצון", בשעה שהציבור מתפללים.
←
פ״טכל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור, אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אוה"ע.
←
צ׳אר"ל, מי שיש לו ביהכ"נ בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע שנאמר "על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה כו' ".
←
צ״אאמרו לו לר' יוחנן איכא סבי בבבל, תמה ואמר "למען ירבו ימיכם על האדמה" כתיב אבל בחו"ל לא. אמרו לי' מקדמי ומחשכי בבי כנישתא, אמר היינו דאהני להו, כו'.
←
צ״בלעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל.
←
צ״ג"ע"ז יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא". אר"ח "לעת מצוא" זו אשה, שנאמר "מצא אשה מצא טוב".
←
צ״דבמערבא כי נסיב אינש איתתא אמרי לי' מצא או מוצא.
←
צ״הרבי נתן אומר "לעת מצא" זו תורה שנאמר "כי מוצאי מצא חיים".
←
צ״ור"נ בר יצחק אמר, "לעת מצא" זו מיתה שנאמר "למות תוצאות".
←
צ״זקשה שבכולם אסכרה.
←
צ״חרבי יוחנן אמר "לעת מצא" זו קבורה.
←
צ״טא"ל רבא לרפרם בר פפא, לימא לן מר מהני מעלי מעלייתא דאמרת משמי' דרב חסדא במילי דבי כנישתא. א"ל הכי אמר ר"ח מאי דכתיב "אוהב ד' שערי ציון מכל משכנות יעקב", אוהב ד' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו דאמר ר"ח ב"א משמי' דעולא, מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה
←
ק׳לעולם ידור אדם במקום רבו, שכ"ז ששמעי ב"ג קיים כו'. והתניא אל ידור, לא קשיא הא דכייף לי' הא דלא כייף לי'.
←
ק״אגדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים. דאילו בנהנה מיגיע כפו כתיב "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". ואילו בירא שמים כתיב "אשרי איש ירא ד' " ואילו "וטוב לך" לא כתיב.
←
ק״ברב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לכולהו פרשייתא דכולי שתא במעלי יומא דכיפורי.
←
ק״גועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, וכי בתשיעי מתענין והלא בעשירי מתענין, אלא כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.
←
ק״דהזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו שהרי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון.
←
ק״האל תשבו על מטת ארמית. איכא דאמרי לא תגנו בלא ק"ש.
←
ק״וא"ד דלא תנסבו גיורתא.
←
ק״זוא"ד ארמית ממש ומשום מעשה דרב פפא כו' מכאן אמרו חכמים אסור לישב על מטת ארמית.
←
ק״חואל תעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללים.
←
ק״טבשלשה דברים אוהב אני את המדיים, כשהן חותכין בשר אין חותכין אלא ע"ג השולחן, כשהם נושקין אין נושקין כ"א ע"ג היד, כשהם יועצים אין יועצין כ"א בשדה.
←
ק״יבשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים שהם צנועים באכילתן כו',
←
קי״אאני צויתי למקודשי, אמר רב יוסף אלו הפרסיים שהם מקודשים ומזומנים לגיהנם.
←
קי״בא"ר אבא, הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב, וכשיצאו לא יצאו אלא ביום.
←
קי״געל מה נחלקו על שעת חפזון, דר"א ב"ע סבר חפזון דמצרים.
←
קי״דדבר נא, אין נא אלא לשון בקשה, א"ל הקב"ה למשה בבקשה ממך אמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו כו'.
←
קט"ווישאילום, אר"א בע"כ. א"ד בעל כרחם דישראל, וא"ד בע"כ דמצרים, כו'.
←
קט״זוינצלו את מצרים, אמר רב אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן, ור"ל אמר שעשאוה כמצולה שאין בה דגים.
←
קי״זאהי' אשר אהי', א"ל הקב"ה למשה, לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשיעבוד זה ואני אהי' עמכם בשיעבוד גלויות. א"ל רבש"ע די' לצרה בשעתה. א"ל אהי' שלחני אליכם.
←
קי״חלמה אמר אלי' ענני ב"פ, ענני שתרד אש מה"ש כו', וענני שתסיח את דעתם שלא יאמרו מעשה כשפים הם.
←
קי״טמכדי האי יהיו לרצון אמרי פי, משמע לבסוף ומשמע מעיקרא דבעינן למימר, מ"ט תקינו רבנן לאחר שמ"ע ברכות, לימרו מעיקרא, אר"י ברי' דר"ש ב"פ, הואיל ולא אמרו דוד כ"א לאחר שמ"ע פרשיות כו'.
←
ק״כאשרי האיש ולמה רגשו חדא פרשה היא.
←
קכ״אמאה ושלש פרשיות אמר דוד, ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים ואמר הללויה, שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ד' הללויה.
←
קכ״בכל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה ב"אשרי" וסיים ב"אשרי".
←
קכ״גהנהו בריוני דהוו בשבבותי' דר"מ דהוו קא מצערו לי' טובא הוה קא בעי ר"מ רחמי עליהו כי היכי דלימותו. א"ל ברוריא דביתהו, מאי דעתיך משום דכתיב "יתמו חטאים מן הארץ", מי כתיב חוטאים חטאים כתיב, בעי רחמי עלייהו דליהדרו בתשובה כו'.
←
קכ״דא"ל ההוא צדוקי לברוריה, מ"ד "רני עקרה לא ילדה", משום דלא ילדה רני כו', אלא רני כנס"י שדומה לאשה עקרה דלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו.
←
קכ״הא"ל ההוא צדוקי לר"א, כתיב "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו", וכתיב "לדוד מכתם בברחו מפני שאול כו' " מכדי מעשה דשאול הוה ברישא לכתוב ברישא.
←
קכ״ולמה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג, אלא אם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו, אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו.
←
קכ״זא"ר יוחנן משום רשב"י, מאי דכתיב "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה". כנגד מי אמר שלמה מקרא זה, לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שדר בחמשה עולמות ואמר שירה כו'.
←
קכ״חדר במעי אמו ואמר שירה, יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ובמזלות ואמר שירה, ינק משדי אמו ונסתכל בדדי' ואמר שירה, ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, נסתכל ביום המיתה ואמר שירה.
←
קכ״טינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה.
←
ק״לראה במפלתן של רשעים ואמר שירה.
←
קל״אמאי דכתיב "ברכי נפשי את ד' וכל קרבי את שם קדשו", א"ל בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד, מדת בשר ודם צר צורה ע"ג הכותל וא"י להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים, והקב"ה צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים.
←
קל״בוהיינו דאמרה חנה, "אין קדוש כד' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו, מאי "ואין צור כאלהינו", אין צייר כאלהינו. מאי "כי אין בלתך", אר"י בר מנסיא, א"ת "כי אין בלתך", אלא כי אין לכלותך. שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו, ב"ו מע"י מבלין אותו והקב"ה מבלה מעשיו.
←
קל״גמה הקב"ה מלא כל העולם, אף הנשמה מלאה כל הגוף.
←
קל״דמה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה נראית.
←
קל״האמר דוד יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו.
←
קל״ודרש רב המנונא, מאי דכתיב "מי כהחכם ומי יודע פשר דבר", מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו לישעיהו. חזקי' אמר ליתי ישעי' לגבאי כו' וישעי' אמר ליתי חזקי' גבאי כו'.
←
קל״ז"ויבא אליו ישעי' וגו' " משום דלא עסקת בפרי' ורבי'. א"ל משום דחזאי לי ברוה"ק דנפקי מנאי בנין דלא מעלי. א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך כו'.
←
קל״חאמר לי' הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך דנפקי מנאי בני דמעלי. א"ל כבר נגזרה עליך גזירה. א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא, אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.
←
קל״טלסוף יהב לי' ברתי', נפק מיני' מנשה ורבשקה. יומא חדא ארכבינהו אכתפי' לאמטויינהו לבי מדרשא, אמר חד מנייהו חזי רישא דאבא למטוי בי' גלדאני, וח"א חזי רישא דאבא לקרובי עלי' קורבנא לע"ז, חבטינהו בארעא, מנשה חיה ורבשקה מת, וקרי עלי' "וכלי כליו רעים" כו'.
←
ק״מאפי' בעל החלומות אומר לאדם למחר הוא מת, אל ימנע עצמו מן הרחמים.
←
קמ״א"ויסב חזקי' את פניו אל הקיר ויתפלל". מאי "קיר", ארשב"ל מקירות לבו.
←
קמ״ברבי לוי אמר על עסקי הקיר. אמר לפניו, רבש"ע, ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החייתה את בנה, אבי אבא שחיפה את ההיכל כולו בכסף וזהב, על אחת כמה וכמה.
←
קמ״גמאי "והטוב בעיניך עשיתי". אר"י אמר רב שסמך גאולה לתפילה, ר"ל אמר שגנז ספר רפואות.
←
קמ״דאריו"ח משום ר"י בן זימרא, כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו.
←
קמ״ה"נעשה נא עליית קיר קטנה". רב ושמואל חד אמר עלי' פרוצה היתה וקירוה, וח"א אכסדרא גדולה היתה וחלקוה לשנים.
←
קמ״והרוצה להנות יהנה כאלישע, והרוצה שלא להנות אל יהנה כשמואל הרמתי.
←
קמ״זהנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא וגו'. אריב"ח מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש.
←
קמ״חקדוש הוא, מנא ידעה, רב ושמואל, ח"א שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו, וח"א סדין של פשתן הציעה לו ולא ראתה קרי עליו.
←
קמ״טהוא קדוש ומשרתו אינו קדוש.
←
ק״נויגש גחזי להדפה, אר"י ב"ר חנינא, מלמד שאחזה בהוד יפיה.
←
קנ״אעובר עלינו תמיד, אר"י בר"ח משום ראב"י, כל המארח ת"ח בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב תמידין.
←
קנ״באל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל, שנאמר ממעמקים קראתיך ד'.
←
קנ״גהמתפלל צריך שיכוין רגליו, שנאמר ורגליהם רגל ישרה.
←
קנ״דמ"ד לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם.
←
קנ״הכל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל, עליו הכ"א ואותי השלכת אחר גויך כו', אחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים.
←
קנ״וא"ר מני, גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה.
←
קנ״זאר"א בר זבדא אמר רב, אבל חייב בכל מצות חוץ מן התפילין, שנאמר בהם פאר, שנאמר פארך חבוש עליך.
←
קנ״חעומדין וקוראין, יושבין וקורין, מטין וקורין.
←
קנ״טומעשה ברי"ש ור"א בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד, הי' רי"ש מוטה וראב"ע זקוף. כשהגיע זמן ק"ש היטה ר"א וזקף רבי ישמעאל, א"ל כו', למה"ד לאדם שאמרו לו זקנך מגודל, א"ל יהי' כנגד המשחיתים כו'.
←
ק״סמאי מברך, א"ר יעקב א"ר אושעי', יוצר אור ובורא חושך, לימא יוצר אור ובורא נוגה, כדכתיב קאמרי'. אלא מעתה עושה שלו' ובורא רע מי אמרי' כדכתיב, אלא כתיב רע ואמרי' הכל כו', אלא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום.
←
קס״אא"ל הממונה ברכו ברכה אחת.
←
קס״בעשרת הדברות, אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומות המינים.
←
קס״גובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא. מאי היא, משמר היוצא אומר למשמר הנכנס: מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום ורעות.
←
קס״דכל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא יד"ח, שנאמר "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות".
←
קס״הכשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם, שנאמר "ד' זוקף כפופים".
←
קס״ורב ששת כי כרע כרע כחיזרא, כי זקיף זקיף כחויא.
←
קס״זכל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא.
←
קס״חואם ת"ח הוא צריך שיחלה עצמו עליו.
←
קס״טכל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עונותיו.
←
ק״עבקשו לקבע פרשת בלק בק"ש ומפני מה לא קבעוה מפני טורח הציבור כו', אלא משום דאית בה האי פסוקא "כרע שכב כארי וגו' ". ולימא האי פסוקא ותו לא, גמירי כל פרשה דפסקה משה רבינו ע"ה פסקינן, דלא פסקה מש"ר ע"ה לא פסקינן.
←
קע״אא"ל בן זומא לחכמים, וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח כו' אלא שתהא שיעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו.
←
קע״בכיוצא בו אתה אומר לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהי' שמך. לא שיעקר יעקב ממקומו, אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו.
←
קע״גוכה"א אל תזכרו ראשונות זו שיעבוד גליות, וקדמוניות אל תתבוננו זו יציאת מצרים, הנני עושה חדשה עתה תצמח זו מלחמת גוג ומגוג. תני רב יוסף משל לאדם שהלך בדרך פגע בו זאב כו' פגע בו נחש וניצול ממנו שכח מעשה שניהם והי' מספר והולך מעשה נחש אף כך ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות.
←
קע״דאברם הוא אברהם, בתחילה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו. שרי היא שרה, בתחילה נעשית שרה לאומתה ולבסוף לכל העולם כולו.
←
קע״התני בר קפרא, כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה.
←
קע״ואלא מעתה הקורא לשרה שרי ה"נ, התם הקב"ה אמר לאברהם שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה.
←
קע״זאלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה"נ כו'. מתיב רב יוסף ב"א כו' אתה הוא וגו' אשר בחרת באברם כו', התם נביא הוא דקא מסדר שבחא דקוב"ה מאי דהוי מעיקרא.
←