אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מ"ד 'לבבתיני אחותי כלה לבבתיני באחת מעיניך', [בתחילה באחת מעניך] לכשתעשי בשתי עיניך.

כשמבינים את כל התוכן המעשי שבתורה רק בתור דברים סימבוליים שעל ידם האדם מתעורר אל הדברים המחשביים, את הקדושה הצפונה השוכנת בלב ובמח, אז אין ע(י)קר יסודו של המעשה נחשב לדבר המשלים את הפרצוף השלם של האומה, שע(י)קר הפרצוף הרי הוא נשלם כבר בהתיאוריה הרצונית והשכלית, ובאותו הגובה שכבר עמדו עליו ישראל במ"ת (=במתן תורה), שאמירת נעשה ונשמע יצאה מתוך עומק רצונם הנשמתי, מתוך גדולת הכרתם וחבת הקודש העליונה המעטרתם. אם היה התוכן המעשי באמת רק משמש ערך סימני, בתור מעורר לכוחות המחשביים לבד, לא היה כלל שום רעיון לומר שהפרצוף השלם הזה שהושלם בתכונתו בהבעת נעשה ונשמע, צריך הוא להשתלם ע"י המעשה שבפועל. אבל השיר של קודש בא ומלמדנו כמה גדול הוא ונשגב הערך המעשי, שהוא סוד ה' העליון, המתגלה בתורת אמת, עד שגם בעת שאנו מציירים גובה רוחני נשגב, עומק רצון נאדר בקודש, הכרת אמונה עליונה חודרת עמקי תהומות החיים כולם, אין הפרצוף של האומה עדיין שלם, עד שתטביע התורה את חותמה בפועל המעשה ממש, עד שתרד אל החיים ולכל פרטיהם ושם תשרה את מילואה וטובה. אז יודע בבליטה היותר מוארה הגודל הכללי שאור ה' האצור בתורה מפעיל על כל החיים וכל העולמים. והתיאוריה בעצמה בכל שלמותה, הקשבת הקודש וקבלת מלכות שמים בכל עז החדוה ומסירות הנפש המאירה את כל נשמת האומה כולה, היא תשתלם ותצטרף להעלות למדרגת פרצוף שלם אשר לא יחסר כל בו, רק בעת אשר היבול התיאורי ישפיע את חילו על כל התוכן המעשי בכל מלא דיוקו. וזה לנו לאות, כי אין המעשה התורי רק ענין סימבולי להכניס על ידו רעיונות כבודים בנפש, כי אם עצמות חיי עד, המאירים את כל היקום במלא חיי קדשם, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, בארץ אשר עיני ה' בה, המכון של המעשה והמפעל המנהיר את אורו גם על השמים מעל, על העולם המחשבתי היותר כולל ויותר שלם. ואחותי כלה, אשר לבבה באחת מעיניה, בגודל הבעתה האידיאלית, תרומם ותנשא ותתעלה ברום כלילת יפיה השלם, אחר שכבר חדר אל תוכה כל אותו האור התיאורי, ואחרי שרוח קודש האמונה העליונה חי בתוכה בכל מילואו ויקר טובו. ותשתלם רק אז הצורה האלהית של האומה בגדלה ותמותה, לכשתעשי בשתי עיניך.