הערך של השקפת העולם האמיתית מצד המבוע האלהי שלו מחולק הוא לשתי מפלגות כלליות, שכל אחת משפיעה הגיונות מיוחדים והזלת חיים פנימיים בהלך הרוח, מיוחדים למיניהם. והם הם ערכי השבת וערכי החודש, ערך ה"תחילה למקראי קודש", וערך התחלת הסתעפות קדושת הזמנים ומקראי קודש. הערך של הארת ההויה ביסוד התחדשותה, עדות בריאת העולם והוצאתו אל היש בדבר אלהים חיים בורא כל, זהו ערך השבת, ותוספת קדושתו על כל מועד וזמן. הערך הסמוך לו הוא ערך המשטרי, ההשגחה וההנהגה, הסידור והתיאוריה, בכל מלא עולמים. בכמות, מתפשטת ההכרה הסדרנית לענפים רבים ומחשבות מתפצלות וחודרות מאד, אבל באיכות, הכל אחוז בברק העליון היוצא מיסוד העשיה היצירתית הקדומה בדבר ד', קדושת השבת, העולה על כל הגיון ודיבור, "לך דומיה תהילה". בהשפעת הקודש של הדרכת הדיעות, ישנם שני אופנים ע"ד ההתחברות של אלה שני הערכים הכלליים. יש שהם יותר מועילים לחדור אל מעמקי הנשמה הישראלית, כשהם מתגלים בצורה ממוזגה ומותאמת, הופעת השבת והחודש יחד בתכונה אחת, זאת היא השקפת האמת העליונה הרואה בסידור והנהגה בכל עת ורגע, יצירה חדשה כמו מקדם ומימות עולם. להשרשת עולמים כזאת, ראוי היה שבמתן תורה יתאים התוכן החדשי והתוכן השבתי, "ששי", ששי בחודש, ששי בשבת. אבל ההתאמה הזאת קשיא לרבנן, אשר כבר הורו את הצורך האנושי לאחוז בכל אחד מאלה הערכים בסדר מיוחד בפני עצמו כדי שיוכל כל אחד מהם להתעמק יפה, להתפשט ברוחב, ולהתמלא בכל מילואי קדשיו בכל חדרי מהותיותנו: הופעת החודש הירודה אבל הקדומה, הארת החיים הרוחניים הבאים מזיו הסדר העולמי, הפועמים בכל נשמה המתעלה להתקדש בכל עז וכח, מעצם הנוכחיות העולמית הגדולה "מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר", קדושת החודש; וקדושת השבת העמוקה היא עולה למרומים, מתעלה מכל הגה, מכל חוש ומוחש, שוכנת בחביון עוז תוינחורה רירפשב הפוצה המשנה רהוטב ההלגתמו, ד םעונב', המולעה תימינפה הרכההב. וז הראהל, אין ערכי החודש וערכי השבת מתחברים ביחד, אינם מתמזגים לערך אחד. אמנם הא נמי רבי יוסי היא, שהאיר את שאיפת הרמת העולם ומלואו בסידורו המוחשי, אל רום המחשבה העליונה בערך יסוד היצירה, ע"י קדושתה של תורה, וביסוד מתן תורה חיבר את ערך החודש עם ערך השבת בהתעלותם של כל עולמי עולמים וזיוכבודם. "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת". עד אשר יאצרו הדברים לבא אל "תורת ד' תמימה משיבת נפש", ואור החודש יזהיר כאור השבת, אור הלבנה כאור החמה ואור החמה )כאור( שבעתים ]כאור שבעת הימים[, "אור צדיקים ישמח", "תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ", "דל עדהוי אוה דחא םוי היהו' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור".
