רבי אומר בתחילה פירש עונשה דכתיב "וישב משה" דברים שמשבבין דעתו של אדם ולבסוף פירש מתן שכרה דכתיב "ויגד משה" דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה. וא"ד בתחילה פירש מתן שכרה דכתיב "וישב משה" דברים שמשיבין דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה דכתיב "ויגד משה" דברים שקשין לאדם כגידין.

אם רוצים להאיר את אור הנשמה בטהרתה, שתתרומם מאליה בזיקוק מלא אל תעודת חייה העליונים, צריכים בתחילה לערוך מלחמה נגד הכח העור השורה בגופו של אדם, כח הרע החמרי והתפשטות כחו במלא העולם והיצירה. כשעוקרים את כח החושך, כשמבטלין את פעולתו ע"י מה שהאדם מנתק את מהותו ורצונו מהרע והכיעור, בהיותו מכיר את גנות הרשעה ואת הרעה הגדולה שיש בהשחתתה, אז כאשר אח"כ באה שלהבת הקודש ומאירה, כשאור ד' שע"י אורה של תורה מביא את החיים לעולם, נעשים החיים הללו שלמים באין שטן ואין פגע רעהמעכב את בהירותם. בצורה חינוכית מגמתית כזאת, הדרך המסודר הוא להסתער תחילה על כח הרשעה לעקרו ולהחלישו, ולבא אח"כ להארת הרוח בקדושת התורה ודעת ד' העליונה. יש בזה הדרך צד של מעלה, שאח"כ כשבאה הבהירות הרוחנית, באה נקיה ומסולתה. אבל ישנה עוד הדרכה, שהיא שואפת להשתמש גם בכחות הרשעה עצמם, אל המגמה הקדושה העליונה. ע"כ אינה ניגשת לעוקרם, כ"א היא משתדלת להאיר את הנשמה באור הקודש המלא, ואם בתוכיותם של כחות החיים הסיגים הרעים מונחים, אין זה דבר המעכב את האור אלא הגורם עוד להתגברות כחו, בהיותו נוטל את החיל הנוטה לרשעה לעבוד על ידו את כל עבודות הקודש. רק אחר שכבר יריק את כל כחות הרע לצרפם ולשעבדם אל הטוב העליון, אם ישארו סיגים תחתיתיים שבשום אופן לא יצרפו, ואינם יכולים בתכונתם להתמזג עם סדר החיים העליון הטוב, עליהם ישיב אח"כ את ידו להומם לעוקרם ולבטלם. לפי הסדר הראשון בתחילה פירש עונשה, לשבב דעתו של אדם, להמם את כח הרע ולעקרו, למען לא יטיל את ארסו ביסוד האור והטוב שצריך להתפשט בשלטונו העליון. ואחר שכבר ניקה את הכח הנשמתי מיסוד הרע, אז פירש מתן שכרה ותהיה עריגת הטוב מלאה, שלמה וברורה. אבל לפי המדה השניה של שיעבוד הכחות כולם אל הטוב, הכרח הוא להתחיל מצד הימין לפרש מתן שכרה, להלהיב את אור הטוב. בהתרומם שלהבת הקודש אל הטוב ואור ד', בא כל שטף החיים כולו ועובד הוא את עבודתו. מרוב התרוממותה של הנשמה מזדקק גם כח הרע, משתעבד הוא אל הטוב, ומגביר את כח הקודש. אמנם מה שנשאר בתחתית, שמרי החיים והזוהמא החמרית, ע"ז משיבים את כח הפעולה אח"כ, לפרש עונשה בדברים הקשים כגידים, למען יתבערו הסיגים היותר חשוכים המערבים את רום הטוהר של הטוב המלא, שכבר התחיל בשלהבת אורו לעבוד את עבודת הקודש במלא הארה, ותהיה תכונת הטוב אז תמימה, במלא גבורתה בעושר כחותיה, ובטהרתה גם יחד.