מצד דעת גבוה לבדו לא היה צורך לשום קלקול ושבירה שיהיה בעולם. הטוב המוחלט המתפשט לאין קץ ותכלית, כל רע לא יגורהו. אבל דעת הגבוה הולך הוא ומשתפל עד התאים לדעת תחתון, להכריע עולמים מוגבלים ויצורים בעלי חפץ וכח מצומצם אל השאיפה הבלתי פוסקת של הטוב העליון, שדוגמא וערך, הפסק ותכלית, אין לו. זוהי דעתו של משה המסכימה עם דעת עליון, שהיא מוצאה מטרה בשבירה לשם תיקון, שלפי גודל האיכות של השבירה תוכר האיכות הגדולה הכפולה ומכופלת של התיקון, כדרך שיוכר מהוצאה של איזו הכנה מסחרית על הריוח המקווה בה בהצלחתה. ע"כ דוקא ע"פ דעתו של משה, שהקב"ה מסכים עמו, באה שבירת הלוחות. ומשברים אלה הנוראים, ילוקט אחד אל אחד אור ישועת עולמים שלמים, "עין לא ראתה אלהים זולתך".
