א"ל, וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה.

הזוהר העליון של אוצר הטוב של הקדושה האלהית הבהירה, המוכנה לגאול את כל ההויה משפלותה ושעבודה, ולרוממה עד המקור העליון, האור האלהי שממנו הוא מוצאה, שזהו היסוד של הכנת הנשמה לקבלתה של תורה, שהיא כוללת את האור הגנוז בנשמתו הגדולה של משה, איננו מכיר כלל את עצמיותו ופרטיותו. אפסיות המהות העצמית בו, היא תכונת הענוה הטהורה המוטבעת טבע קדוש ורוחני בתוך תוכיותה של נשמה עליונה ואצולה מזיו עליון, זאת, הרשעה לא תוכל לחדור איך אפשר שימצא אדם, נושא של חיים ושל הויה פרטית לכאורה, ובו באמת אין שום צד של הכרה ושל חפץ, של הרגשה ושל שאיפה להגבלה פרטית, עד כדי שיהיה שום צד אפשרות להקרא אור עליון זה של הארת התורה העליונה הכוללת כל ההויה ועילויה, הנשאף עדי עד, על איזה ערך ויחש לעצמיותו. ואמרת האמת שבהכרה והרגשה זו היא מבוטאת בתשובה המקורית הזאת: וכי מה אני שנתן הקב"ה לי תורה.