וחורי, שמריחין את הארץ. וחוי, אמר ר"פ, שהיו טועמים את הארץ כחיויא.

אותן הידיעות שהן באות מצד הקישור הנפשי שיש לאדם או לאומה באותו התוכן המתבקש ממנו, שהוא מרגיש בו כל יסוד קיומו ואופי חייו, הנן פועלות על התכונה כ"כ, עד שלא רק הידיעות מסתגלות אצלו, אלא החושים נהפכים למוכשרים לחוש מה שלא יחושו שאר בני אדם. ובתחילה הדבר הוה על החושים שהצד הרוחני יותר מסייע אותם, כהריח, שיש בו ענין רוחני מצד הנשמה, ובפרוץ הדבר, מתעצמת הידיעה בתור עצם מעצמיו, ויורדת היא עד שכל ההרגשה הגופנית מתעוררת ע"ז, ואחרי התפתחות חוש הריח, שהיו מריחין את הארץ, בא חוש הטעם, שהיו טועמין את הארץ כחיויא.