הזקנה מוסיפה שלמות והארה רוחנית, ומתוך כך כחות הגוף נחלשים. אע"פ שאצל בע"ח אין יתרון הרוח ניכר כמו אצל האדם, מ"מ שורש של יתרון רוח גם בהם נמזג, שמתוכו הם עתידים להתעלות למעלה העליונה העתידה למציאות בכללה. אמנם במקום שהשיקוע בחשכת הגופניות חזק הוא, אין הזקנה מחלשת כ"א מוסיפה גבורה, כי אין כח רוחני מתעורר להחליש את כח הגוף הגלמי. והנה הנטיה אל הפרישות, אל הצדק ואל היופי, הן שלש נטיות נפשיות כלליות, שבאדם הנן בולטות ברום מעלתן, ובבע"ח כולם, שורש גרעינן גורם את הניגוד שבין הרוח והגויה, המביא את חולשת הזקנה. ובשלשה אלה חיה היא הנטיה הגופנית באחת משלש הנטיות בכל תוקף, בלי מעצור. בדגים דפריצי- הנטיה המינית הפך הפרישות; ובנחש- הרשע המוחלט נגד הצדק; ובחזיר- הכיעור החמרי נגד היופי הרוחני. אשר על כן אין בהם שום ניגוד להתפתחות הגופנית האמיצה, וכ"ז שהם מזקינין, מוסיפין הם את גבורתן הגופנית, שהוא כל סכום החיים שלהם. ובניגוד לשיקוע חמרי כזה, ישאף רוח האדם בעלייתו להתקדש, להצטדק ולהתפאר. ואם בימי הזקנה, שהרוחניות של הארת הפרישות, שהיא שורש הקדושה והצדק והתפארת, מופיעים על הגויה וכחותיה ומחלישים אותה, הנה יעלה אבר בכחו הרוחני להיות יותר מעוטר בעטרת החיים האידיאליים הטהורים, שבהם מותר האדם מכל חי, לא בחיל ולא בכח כ"א ברוח ד'.
