המחשבות הנן תמיד מכונסות, מה ששם מחשבה באמת נקרא עליו לא ניתן להגלות בשום אופן וענין. כל מה שאנו מגלים ע"י דיבור ולא מחשבה, נובלות של מחשבה, לבוש של מחשבה, מתגלה הוא בדיבור, במעשה. ובאמת זה המתגלה ע"י דיבור וע"י מעשה, הרי הוא דיבור ומעשה בכח, גם בעוד שלא נעשה ולא נדבר עדיין, ואין לו שם מחשבה בעצם. המחשבה שהיא הנשמה המחיה את כל הדיבורים וכל המעשים, בין בהיותם מתעתדים לצאת לגילויים, בין כל זמן היותם ספונים עדיים בכחם הפנימי, היא יסוד הסוד, זהו הרז, האור, מקור המחשבה. עצמותה היא הכרת האמת, הכרת השלמות המוחלטות של האלהות, שממנה נובעת היראה הטהורה, שבעליה החיים בה הם ה יראי ד', הם משיגי הסוד, משיגי התהילה האלהית, בשיקופם הפנימי. וכל מעשיהם ודיבוריהם, שהם מתאימים כ"כ להגיונם הפנימי, הכל הם לבושים. והלבושים אע"פ שהם חיצוניים ואינם לפי הנראה יכולים להלום את גובה המחשבה בעמקה וגדלה, הם הם המגלים את עצמיותה ותכנה של המחשבה, ע"פ הערך התמציתי שהמחשבה העליונה עלולה להתגלות. וחופפת מחשבה זו העליונה, מקפת היא את כל המהות המסתתרת בקרבה ועל ידה. והמובן המהותי והעצמי הרוחני, מתבלט בתואר המוחשי, הסודרא של ת"ח לבוש המכובד, המיוחד, המקיף, המורה הוראה של כבוד, שכאן שוכנת איזו נשמה מסתתרת, חושבת גודל ועומק, חושבת כבוד עליון והוד אלה נורא. אבל הסתר, סתר הוא, הרז ספון בחדרי הנשמה הפנימיים. היראה העליונה, העדינה, המלאה זיו וקודש, מקפת היא בזיוה, וכמוסה היא בפארה בנשמת חכמי קודש, השרידים אשר ד' קורא, סודרא, סוד ד' ליראיו.
