יביט האדם הרועה על רכושו אשר רכש לו מבעלי החיים, הוא האדם אשר הדרך לעלות במעלות הרוח נפל לגורלו, הבל היה רועה צאן וד' שעה למנחתו, ימצא בראשית צעדו את התכונה המוסרית במרעה צאנו, הצאן העומד לגיזה, הכבשים, אשר יכסה ממנו האדם מערומיו, נטיית ההתכסות קבועה היא בו ביצירתו, וחונן הוא מידי יוצרו בכסות קבוע על חלק גופו, לכסות בשר ערוה. שבא הרעיון עם זה להגיד לנו, כי את הטובה אשר יקבל היצור אחד מחבירו, טובתו חוזרת היא אליו. בחוברת אחוזים הם כל הברואים, והעלייה הכללית עליית כולם היא. לא מלחמה יש בחיים כ"א הדרכות של עז ושלום, ורק הני דלא מכסינן מינייהו הם מיגליין. כבודו של האדם איננו מסכים ללבוש השק, שהוא שער העזים, ורגש הכבוד הבא לאדם מצד יתרון נשמתו, בא גם הוא בהערה סימנית, בתכונת המינים אשר בהם היה ראשית צעדו לקראת הקנין החמרי והמוסרי, שבשני המובנים האלה נקראו בהמות דקות בשם עשתרות, המעשרות את בעליהן.
