א"ל, א"כ כפרה זו למה. א"ל, אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, מיד "ונקרב את הקרבן ד'".

הכלל חובק בתוכו את הפרט בכל אשר ימצא היחש בין הפרט ובין הכלל ישר. כללות הדבר הוא סדר המעשה, המעשים הם כלולים בתוך הכלל והפרטים קבועים בתוכו. אמנם המחשבה היא תמיד הולכת מצד החיים הפנימיים, שמצדם אין הפרט קבוע בתוך הכלל ואיננו בטל אליו. ע"כ, אע"פ שיכול להועיל חוזק האגודה הכללית שלא יפקד איש בפועל לעשות רע, אע"פ שנטיית לבו עדין לא נזקקה לגמרי, מ"מ מידי הרהור לא יצאנו. וההרהור הזה, מתוך שגם הוא הולך ונמשך ע"י ההתעוררות של התגברות המלחמה נגד הרע המוחלט, הוא חוזר ונראה, ועולה לגבוה להיות נהפך לטובה ע"י התעלות הרוח המחובר יחד עם הרגשת הקדושה הבאה ע"י קרבן ד'.