"ויקצוף משה על פקודי החיל", אמר רבי נחמן אמר רבה בר אבוה אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון. אמרו, "לא נפקד ממנו איש".

כשבאים להלחם על דבר ענין רע, שאמנם ההכרה שהדבר הוא רע כבר באה בלב שמתוך כך משכימים על המלחמה נגדו, אבל הנטיות הפנימיות עדיין לפעמים אינן מזוקקות כראוי, אז יוכל הדבר לבא לידי מדה זו, שדוקא ע"י המלחמה על הרע, תתגבר הנטיה הרעה המסכמת ונוטה בסתרה אליו. אמנם הדרך להגנה היא, כשהמעמד המוסרי הכללי, שעלה עליו הציבור פעם אחת והכיר את הרע שהוא רע, לא יזוח ממקומו, ע"י הגברת כח הציבור בכל אימוצו, ומועיל הדבר ביחוד במקון שהרעות והדברים השפלים באים מצד ההתפרדות היחידית. ע"כ, הי' באמת גדול הזעף, ע"י איזו נטיה מן ההכרה של תיעוב הרע לפי המדה שהיתה נדרשת במלחמה ההיא, והקצף היה חל על פקודי החיל, שעליהם לאגד את הכח הציבורי שיהיה במעמדו האיתן, למען לא יזח ממקומו ולא יתעוררו בשביל המלחמה נטיות הרעות השרויות בלבן של היחידים, וחשש מפני זה שמא חזרו לקלקולם הראשון. ואמנם היתה התשובה ברורה שעומד על כנו הוא כח הציבור, וההתרוממות המוסרית שנעשתה ע"י הקיבוץ לא נזדעזעה ממקומה כלל, ו"לא נפקד ממנו איש", ובזה בטוחים הם שהטיות הפרטיות לא יצאו אל הפועל מפני התעוררות המלחמה על אותו הרע שמקצתו עדיין שרוי בלב איזה יחידים, כי בכללות העדה כולם קדושים.