אר"כ ארשב"ל, ואמרי לה אמר ר"א ארשב"ל, וא"ל אר"א ארשב"ל, כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו, שנאמר למס מרעהו חסד, שכן בלשון יונית קורין לכלב למס.

הרעיונות הגנוזים עלולים להגלות ע"י מסיבות גנוזות, היחש הנפשי שפועלת חברת אנשים על המתחבר עמהם לטובה ולרעה, זאת היא עובדא מפורסמת. אבל אם בעלי חיים אחרים ג"כ פועלים הם בקרבתם לפי תכונתם על האדם, זהו דבר חדש, שהוא אפשר להיות נודע לנו, אחרי אשר נתבונן שגם פעולת אנשים על הקרובים עליהם אינה כולה בשביל השפעת המעשים הנראים והדיבורים הנשמעים לבדם, כ"א גם בכח הסגולה הנפשית, שהנפש הטובה מסגלת את סביבתה לטובה, והרעה מפזרת צללי רשעה אל כל אגפיה הקרובים אליה. הפעלה סגולית כזאת תוכל לבא גם בנפשם של בע"ח, ביחוד אותם שיש להם עם האדם נטיה חברותית, שהמיוחד מרוב בעלי החיים להסתגל לקרבתו של האדם הוא הכלב, אשר הוא בכללו בעל נפש שפלה, ובהיותו עוד כלב רע תכונתו היא מנוגדת לרעיון החסד בקצה אחרון, עד שהסגולה הנפשית הזאת פועלת על הבית שהוא מתגדל בו, למנע ממנו אור הרגשת החסד. אותה הקרבה הנפשית שיש לכלב עם האדם, שזאת היא הפועלת את עיקרה של ההשפעה הנסתרת לרעה ולמניעת חסד, איננה ישראלית מקורית. האומה הרגישה בפנימיותה ריחוק מגידול כלבים עד שאסרה אותו על עצמה. אבל מפני הדמיון שיש באיזה אופן לסגולה אנושית כללית, אע"פ שהיא אינה מתעצמת באומתנו ביחוד, יש כבר מקום להפעולה הכמוסה מצד הניצוץ הכללי, שמ"מ נשאר הוא ומאיר באיזה מדה, באופן שנכון להשמר גם באופן כזה מהשפעה כזאת, שכן בלשון יונית קורין לכלב למס.