ואם עושים כן, זוכין לתורה שנתנה בימין, שנאמר ותורך נוראות ימינך.

אע"פ שהעין החיצונה רואה את היסודות הראשיים שתכלית התורה בנויה עליהם, בדברים הידועים ומושכלים לכל מפני הטוב הגלוי שבהם, כי כללי החסד והטוב, המוסר והיושר, הם ברורים לכל איש, ושרשי יראת ד' ואהבתו, והקדושה והענוה וכל המדות הטובות והקדושות הם דברים אשר מצד כללותם אין צריך להכנס בסבך של עמקי פלפולים וחידודים רבים, והם הם עיקר תכליתה של תורה. שמא יאמר האדם, אם כן למה לי כל העמל של העסק בבירור ההלכות עם כל עמקי הפלפול שבהם, ואולי ישים אותם גם כן לא לעוזרים אל היסודות הראשיים שעקרה של תורה מבוסס עליהם, אלא גם למונעים את האור הבהיר והכללי לזרוח על הלב, מתוך שהמחשבה טרודה בעמקי הפלפול. אבל עומק הדבר איננו כן, עמוק מאד גנוז הוא, בתוך כל הויה ופלפול של הלכה המסתעף בדרך מאד רחוקה, האור הפנימי של כללותה של תורה. וההגבלה המדוייקת בכל פרטי ההלכות וסעיפיהם, הנולדת דוקא ע"פ העסק היותר חרוץ שבעמקי פלפול וחידוד ההלכה, הוא מרשם בעזו וכח העמל הנפשי והזדרזות השכל הנדרשת לו את עומק הרושם של התמצית הכללית של האור המקיף את כל התורה כולה, אשר לא תבוא כל כך עמוק בקרב הנשמה, אם לא תזקק לעמקי ההגדרה של כל סעיפי המעשה ע"פ יסוד עומק החידוד, המפשט את החוב של המעשה וכל סעיפיו עד קצה גבולו. ע"כ סגולה גנוזה היא, שכל אשר ירבה המתעסק בחידודה של הלכה לשמה, לפלפל ולחדד בהלכה, כן תוסיף האורה המוסרית של יסודה של תורה, שכללותה הוא החסד והטוב, להיות יותר חיה ופועלת בלבבו, עד שזוכין ע"י ההתחברות לחידוד של הלכה לשמה, שהגבולות אז מתרחבים מאד ע"י הרכבת שכל בשכל. והייתי יכול לטעות, שהקצה הרחוק שבתולדות הדיוק שע"פ החידוד, לא ישא אתו את האור שביסוד הכללות הראשית של כונת התורה העיקרית, אבל לא כן הוא, שאם רק לשמה הם עסוקים, נטיית הרצון לקדושה לחסד ולמוסר ולכל טוב המזריחה על ההתחדדות השכלית, מרחבת ומאדרת את הפעולה העיקרית שהכונה הכללית של עיקר מטרת הטוב הכללי שבתורה, במעמקי לב ונפש, וזוכין הם לתורה שנתנה בימין, לתורת החסד, והאור העליון ה[מ]זהיר את הרגשות והמחשבות, יוצא ממצפון הנשמה האלהית דוקא ע"י התנוצצות השכל העסוק לשמה בחדודה של הלכה. כל הפרטים הדקים כולם, נשאבים הם מהמעין הראשי, שהוא התורה שנתנה בימין, וכל מה שמתרחבים הפרטים, והשכל מבררם יותר ומאדיר את הסתעפותם, הוא ממשיך עי"ז את הזוהר של המגמה העליונה של תורה, שהיא ימינה ומגמתה העיקרית, במרחב ועומק גדול העושה פירות ונושא ענף לדור דורים.