ודחקו זה את זה והרגו זא"ז יותר ממה שהרגו בהם אויבים.

כשם שההחלטה הדמיונית היא מצדדת כלפי רעה, לצד נפילה ויאוש, כך היא בעצמה מכשלת את כח בעליה. לא תכשיר את האדם ואת הציבור לשום עין על דרכיהם לשוב אל על, להתרומם מעל המצב השפל בהטבה שכלית ומוסרית ולהתאזר עז בעת צרה, כ"א להרבות המהומה והמשטמה בפנים, להתם את שארית הכח הנשאר לפלטה. וזאת היא הרעה האיומה שהאדם נעשה מחבל את עצמו יותר מכל צר ואויב, הנמשכת והולכת מההסרה הראשונה מאור השכל הטהור, מזיו עליון, מאור אלהי אמת, ללכת אחרי הבלי שוא ומדוחי מדות רעות אשר בדמיון יסודם, ולהרבות על הדמיון עב טיט, לחזקו במסמרים לבל ימוט, "תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך, ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ד' אלהיך ולא פחדתי אליך". ובמקום פחד ד' המושכל, המישב כל לב ומתקן כל קיבוץ שנתרוקן, מתקבץ המון הבלי פחדי שוא, המעכירים את הדעת ומרבים את המהומה ואת המגערת יותר מכל מהפכת זרים וכל נקמת אויבים.