א"ר יהודה אמר שמואל, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לע"ז פלוני וכך עושין לע"ז פלוני, ולא מיחה בה.

הנפש הגדולה הזאת של מלך החכמה, שחפצה לדלג על הררי עד של ההתפתחות האיטית השתולה ע"פ עצת עליון בתולדה האנושית, ולהבליע תקופות גדולות של אלפי שנים בתקופה קצרה של ימי ממלכתו, למען תעלה אח"כ התבל הלך ועלה, בצעדים גדולים, עוד למעלה למעלה, הוא מצא לנכון לפניו, לא לבד להקיף את כל המדע העיוני והמעשי. הוא ידע היטב, כי הרגש ועצם החיים הם עמוקים עוד ומסובכים יותר מכל מדע, ובכל עזוז החכמה צריכים שבילי עצמות טיב החיים להכבש, למען נדע ברב כח להעלותם, לשלבם אל אותה הרוממות הנעוצה ברוממותן של ישראל, העליון באמת על כל גויי הארץבכחו האלהי הגנוז בו, ובאורו המבהיק שיצא אל הפועל כשיגיע למעלת גידולו והשלמת צביונו. ע"כ הרחיב את החיים בחכמתו כשם שהרחיב את המדע, גלל לפניו את כל הרגשות וההכרות הפנימיות, שהשלמתן הציורית מצד העדנה והרגש המתעמק בחופש, בהיותו בלתי כ"כ משועבד לחשבונות רבים של העולם החיצוני, הוא מצוי באשה, בכלל בינה יתירה שנתן בה הקב"ה יותר מבאיש. הוא בקש לעמוד על האופי העמוק של התכונה האנושית, לפי ריבוי גוייהם ושינויי משפחותיהם לארצותיהם וחילופי נימוסיהם. ארץ מצרים, שעמדה אז בראש הפסגה של השפעת עושר החיים, של המדע והרגש הסואן בעוצם רב וחוזק יד, היא כללה בניגוד גדול לישראל את אוצר החיים בכל גסותו וטומאת רשעו, בכל עז וכח, בכל שיעבוד של כל תכסיס לוקח לב ונפש, אשר עמדה נכונה לא יכלה למצא כ"א בע"ז, ובהרחבתה בעומק הנפש. זה היה צריך הוא לדעת ולחוש, איך מישירים נתיבות עקלקלות כאלה שאוחזות את האנושיות בכל חושיהם ורגשיהם, בקסם כל יופי ובנועם כל נשגב ומרהיב, ותחת כל אלה מונחת תכלית משחתת, אשר מומה הוא בכולה, מארבעת חלקי ההשקפות של העולם, ההשקפה המעשית החמרית, וההשקפה המדעית הנובעת מההכרות החמריות ושילוביהן, ההשקפה האידיאלית לכוון את החיים המעשים על פיהם, והעולה על כולם ההשקפה האידיאלית מצד עצמה. ארץ מצרים, זאת היא ממלכת הרהב, התנים הגדול הרובץ בין יאורותיו, היא חשבה את מעוזה עד מרום האידיאל של עצמות החיים, של האידיאליות עצמה, לא יכלה להביט על האפסוהשקר, על הזדון והרשע, בעין פקוחה לראות את תכליתם, כי הלא היסודות המזיקים והטמאים הללו הנה הנם מוסדות לעצמות העם והממלכה הרשעה, עומק ההרגשה הרשעה ברום עוזה. כערך החלק הרביעי שבמספרים, מספר האלף, המעורך לעומת האידיאליות ברוממות מטרת עצמותה, היא הרחיבה גבולה, ובכל שלהבת עז נועם השתפכות הנפש, אמנם בשמחה חיצונית מלאכותית שאין עמה עצמה פנימית, החסרה מכל ע"ז שנקראו אלילים ע"ש שהם חלולים. אבל כמה גדולה היא המהומה שרשעה מזויינת ומקושטת כזאת מביאה לעולם בכל שיעור קומתה, בכלתועפות עוז דמיונה המגדיל עד למעלה. ההרחבה הזאת עד מרום העז, היתה המגמה של הנשואין הללו המוזרים ג"כ. אמנם בגיאות ים רהב כזאת, יחוגו וינועו ג"כ הגדולים שברבי החובלים. המדה וההפרזה עליה הן כ"כ סמוכות, עד אין כח במין האנושי ובחיל נפשו שעם כל רעם גבורתה היא אנושית וחלשה, להכירה ולהתחזק במעמדה. המחאה צריכה היא לבא מצד עז הקדושה, בתוך עוצם הזוהר והתפארת של המגמה הרשעה. הגערה צריכה לבא בתוך עצם הרוממות של ההתחכמות של הסכלות המתחכמת, שאין לה בעצם זכות מעמד וקיום. אבל מאת ד' היתה זאת, להבליג שוד על עז, למען לא תדלג התולדה ולא תחפוז במעשיה, כ"א ע"פ עצת עליון, שאלף שנים כיום אחד לפניו ומספר שניו לא יחקר, תתנהל להביא עמה את כל מעוז, ולהוסיף אומץ מכל מה שהוא מאבד ומחפיר. "יתנו עדיהם ויצדקו ושמעו ויאמרו"זאת היתה המכשלה שיצתה מלב החכם שבחכמים, ולא מיחה בה, "ד' צבאות יעץ ומי יפר, וידו הנטויה ומי ישיבנה", "מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם".