והכתיב "ויעש שלמה הרע בעיני ד'", אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה, מעלה עליו הכתוב כאילו חטא.

אמנם המחשבות הגדולות, שהיו יותר מדי המדה שהעולם המעשי יכול לקבל, הם פעלו לרעה אפילו בצדם הציורי, מ"מ לא באו לגבול המעשה, ולא היו יכולים לצאת אל פעלם. אבל מ"מ, זאת היא פעולת ההתאמצות היתירה יותר על המדה, כשממעטת את הפשיטות הנובעת ממקור העליון יותר מכל שכל וחכמת אנוש, למעט את העז של הסרת הרע בפועל, (על) [אל] אותו החשבון של מה שיש לו תיקון בציורו, וגם החזק שבאנשי לב לא יוכל להמלט מזה, ולדעת שאע"פ שיש תיקון אל הרע הציורי בעומק המחשבה, מ"מ כשיצא אל הפועל נגד היכולת של המציאות המעשית לקבלו ולטהרו, הלא יזיקויכאיב. ע"כ, ראוי הדבר הוא שבכל מה שנוגע במעשה, יעמוד דוקא מי שבא לידי אותה מדה של העלאת כל רשע וכסל ע"פ מקורו ביושר וחכמה, להיות גדול שבמקנאים לבער את הרע המעשי מן העולם, כיון שהוא לא יוכל נקיון. אבל כאן נפגמת היא כבר היכולת האנושית ועז הרוח מתרופף, במאורעות כאלה נופלים גם ענקים משמים ארצה, ודוקא ע"י כח העז של האור והטוב שבהם, ומתוך שלא מיחה בנשיו מעלה עליו הכתוב כאילו חטא.