אלא כדתניא, ר"י אומר "ואת הבמות אשר על פני ירושלם אשר מימין להר המשחית אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתר(ו)ת שקוץ צדונים וגו"', אפשר בא אסא ולא ביערם, בא יהושפט ולא ביערם, והלא כל ע"ז שבא"י אסא ויהושפט ביערום, אלא מקיש ראשונים לאחרונים, מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח, אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי.

עיקר המטרה שלהידיעה ההסתורית, שבשביל כך היא דרושה להיות בישראל מבורכת בברכת רוח הקודש, היא לא להציג לבד את פרטי המאורעות שהיו בעבר, כ"א את עז החיים הנמצא באותן הפעולות, שאותו הכח לא ימוט ולא יבטל, ורק מתחלף הוא בגונים שונים לפי הדורות. ואותו הטוב שנתגלה בצורות מיוחדות של מעשים מיוחדים, שהיו אפשריים רק בזמן מיוחד, אותו הטוב הפנימי בעצמו לא ימוט ולא יכלה, כ"א יבקש לו צורות וכלים להתקבל בהם בכל דור ודורלפי ערכו. והרע שיצא אל הפועל וקלקל והרס באיזה דור בתמונות אשר כבר אין להם בדורות הבאים, הוא מ"מ מסתתר תחת תמונות אחרות וחותר ומקלקל, עד שצריך הרבה טורח ועמל עד להביא את הסדרים על כנם, והעיוות מגלגל יסורים ומכאובים כלליים שדורות רבים חוצים עד צואר בבוץ שלהם, אין לך פורענות שאין בה אחד מכ"ד בליטרא מעון העגל, "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו", "והתודו את עונם ואת עון אבותם", ולצד הטוב, "ואכרתה לך ברית עולם חסדי דוד הנאמנים"/ ע"כ, צריך לפי האמת סיפור מאורע של העבר, בהיותו מסופר לאמיתתו, לחדור לסוף הדיעות של הדורות הנפעלים ע"י הסיפורים, ולדעת באיזה צורה יבואו הדברים, למען אשר יוכלו לקבל את הרושם כפי אותו האמת הראוי להם. אותו הצעד הרחב והגדול, שחפץ שלמה לצעוד בדילוג עצום, להרים את עצם תכונת העבודה זרה עם המחזיקים בהם יחד מעומק שפלותם, ולהעלותם עד אותה המעלה של הכרת אור החיים הזורח ממקור צור העולמים אלהי ישראל, כשלא הצליח, אע"פ שלא יצא לפועל כפי הנטיה שחשב, מ"מ פעלה המחשבה שהיתה הרבה יותר גדולה מהמדה שהיה העולם יכול לקבל, לרעה, כאילו היו הדברים יוצאים אל הפועל. הטבע הקבוע בנפש האנושית לרגלי חלישותה, שאי אפשר לה להתרומם בשום אופן אל האור והטהר ע"י דמיונות של ע"ז, ואפילו אם יזוקקו ויצורפו,ואין לע"ז תקנה כ"א השחת שרוף וכלה, זה פעל הרבה. ואותה ההארת פנים ומיעוט ההקפדה שיצאה מחכמתו של שלמה שנשאה דעתה למרחוק, מה שלא יכול העם בשום אופן להתרומם לזה כאילו היו הדברים בפועל. והלימוד לדורות צריך דוקא שיצא ממה שלא נעשה ונחשב כאילו נעשה, לדעת עד כמה תוכל נטיית הלב לפעול אם תצא חוץ לגבולה, אפילו לצד העילוי והרוממות, כי כל רוממות ושאיפת תיקון לא תחסר מדרכה של תורה. ואם הדעה העליונה לא מצאה דרך של זיקוק לע"ז, אנו חייבים להתבונן שאם אנחנו נמצא שאפשר הדבר, הוא רק מפני שאין אנו יורדים לסוף הנפש הכללית, לדעת את מכאוביה והעלילות שלה אל החטאת והכיעור, אל הרשע והטומאה. רק ד' הוא בוחן כליות ולב שאין חושך ואין צלמות להסתר מפניו ב"ה. ולעומת זה, כשגבר יאשיהו והרים קרן עזה של תורה, יצא כ"כ בעז וגבורה עד שהכרתו הפנימית ללחם מלחמת ד', לטהר את הארץ מכל רע וכיעור מימים שעברו,גברה עד אותה המדרגה של בלתי נשיאת פנים לשום אבטוריטט, ואם היה מוצא בנינים היוצאים נגד אור קדושתה של תורת אמת היה סותרם, אפילו אם היו להם מעמד ע"י שלמה מלך ישראל. כי הוא ביטל כל חכמת אנוש לעומת תמימת דרך ד' ואמונת אמן, וממילא גרם בהשפעתו שנקלש ג"כ אותו ההפסד שהנטיה של האפשרות לזכך ע"ז, שנתגלתה בימי שלמה, גרמהבירידתה אח"כ אל העם בשדרותיו הנמוכות ביחוד. ע"כ היתה ממש פעולתו ניגודית בתמימותה מפעולתו של שלמה בזה, בהתרחבות תעופת חכמתו, מה אחרונים לא עשו ותלה בהם לשבח, אף ראשונים לא עשו ותלה בהם לגנאי.