א"ר שמואל ב"נ אר"י, כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, שנאמר "ולא הי' לבבו שלם עם ד' אלהיו כלבב דוד אביו", כלבב דוד אביו הוא דלא הוה, מיחטא נמי לא חטא.

המלוכה, בראשית יסודה, צריכה שתכלול בכחה את כל הצריך להיות נצמח אח"כ להנהגה השלמה לאומה לדורותיה. והנה, באדם יחיד, עיקר הלב הוא הרגש או הדעת המעשי, שאע"פ שא"א שיהיה שלם בתכלית השלימות כ"א באופן שלא יחסר עמו בכח שום נטיה ושום הרגשה, מגדול ועד קטן, מטוב עד רע, מ"מ אין שבח ההרגשות הלביות שיצאו מן הכח אל הפועל ההרגשות הרעות, כ"א שיהיו בכח כדי שיוכל הכח המעשי להשתמש בהם לשעתם, וגם להוציא מן הכח אל הפועל את העז המוסרי הגדול הפנימי בהתגברו עליהם בשכל ויושר לבב, לא כן היא שלמות השכל שאל המוח החושב, הוא גם הוא צריך להיות כולל הכל, ונזר המלוכה הכוללת צריך להקיף כל הסדרים, כלהנתיבות והמחשבות שבחכמה היסודית ברומה ועומקה, כדי שתהיה החכמה המעשית של ההנהגה שלמה מכל צדדיה. אבל החכמה, היא לא תוכל להסתפק במה שיהיו הנתיבות הרעות רקבכח נמצאים בכללותה, כי איכה זה תשלול אותם ותברר החלטת אפיסותם בטרם הוצאו אל הפועל. ע"כ, שלמות החכמה הכוללת, היא מוציאה אל הפועל את כל הדרכים, את כל ארחות החיים, כל אורם של ישראל וחכמת אלהים חיים המופיע עליו ברוחו, וכל חכמת בני קדם וחכמת מצרים, ובהוצאתם אל הפועל בגילוי ובבירור, רק אז יצטרפו סיגיהם, ואז יכנעו אל הטוב האור והאמת ותתיסד ההנ[ה]גה המעשית ביסוד אמת וקיים לעד. דוד ושלמה שהנם היסודות לממלכת ישראל לעד, כוננו כל אחד מהם את יסודו המיוחד. דוד, נעיםזמירות ישראל, קבע את הלב, את הרגש העליון, הרוח הנשגב, רוח הקודש הכוללת השורה על ישראל ועל מלכותו. ושלמה בא אחריו, ליסד את החכמה הכוללת, חכמת ממלכת ישראל, חכמת שלמה. כשגברה פעולתו של דוד היתה עמה שלמות הלב, מפני שאין צורך כלל להיות מתגלה בלב בלתי הטוב הקדוש והישר, ומה שהוא מעוות ורע, אם הוא בכח, זה עזו ותקפו של הטוב שהוא נשאר טמון וכבוש ומשועבד אל הטוב והקדוש בתכלית. אבל החכמה, היא מוכרחת להיות מתפרשת, להיות אל הפועל מוציא[ה] כל רעיון וכל מחשבה, ולברר את הטוב והאמת אפילו ע"י כלל צללי הרע והשקר. ע"כ היה צריך להמצא בלבו של שלמה פיתוח מיוחד גם לכל מה שאינו שלם, לכל מה שהוא ההיפוך מהאור והטוב, והאור והטוב מתגבר הוא והולך בהראותו את עוזו ואמתו, להסיר כל סיג וכל דעה נשחתה וכוזבת. ע"כ, אם לא היה לבבו שלם עם ד' כלבב דוד אביו, זאת היתה מדתו, מדת החכמה הצופיה רעים וטובים. ואם היה הלב בתכלית השלימות והזיכוך לפי קוטן כחן של בנ"א, לא היה אפשר להיות יוצאים על ידו לאור כל המחשכים, כדי להאיר במקומם ולגרשם ע"י האור המתרבה מאור חכמת אלהים אשר בקרבו, הנשאבת ממקור יסוד הממלכה האלהית, כלבב דוד הוא דלא הוה, אבל מיחטא לא חטא.