יסוד המלכות הנשאה היא, שיהיה הרוח הנשגב והמרומם של המלך הקולט בקרבו את האוצר היותר נעלה לגדולה ולתפארת של הגוי כולו, פועל באומה כולה. הרוח הנעלה הוא מתלבש בסדרים ותכסיסים של הנהגת המלכות היוצאים אל הפועל, ומתמלאים ע"י העם והצבא. אמנם בהשפלת המלוכה, שיהיה המלך רק צל מלך, יהיו החקים והסדרים נאמרים בשמו, והצבא בכללו סר למשמעתו כדבר מלך שלטון, אבל הרוח של הממלכה יהיה ע"פ שרי החילים הרודים בעם ע"פ חפצם ושיטתם, בזה האופן נחשב המלך רק אדון להעם, ולא אדון לשר הצבא. אמנם ממלכת בית דוד אשר זכה בה ע"פ ד', הנה זאת היא תעודתה, שתאשר את העם כולו ברוחה, ברוח ד' אשר עליה, ע"כ כעם הצבא, כשר הצבא כולם עבדי המלך הנם. אוריה היה, כפי המורה מסידור המאמר, מאנשי זאת הדעת שהעריץ את המלוכה ע"פ משטרה על העם השומעים לקול המלך אשר שמו עליהם, אבל הרוח הפנימי חשב שהוא ראוי להעשות ע"פ שר הצבא, וכ"א לפי מחלקתו ומשרתו בעניני האומה. ע"כ חלק למערכה מיוחדת את יואב, אשר לא כללו בכלל עבדי המלך, ויקרא שם המלך בפניו רק על החיל ההמוני. מכתה כזאת היה אפשר לצאת כשלון גדול לכל שבט הממלכה, ומשגה בהכרת הערך של ממלכת ד' אשר על ראש משיח ד', שהממלכה העצמית היא נחלתו, והולמתו ע"פ עצת ד' העליונה עדי עד, ואוריה היה בזה באמת מורד במלכות.
