ר' יהושע אומר, פסעת על דת, חטאת, זנית.

עצם הרעיון לפסע על דת בשביל שום מטרה שבעולם, אפילו כשאומר בלבו שישיג בזה תכלית טובה ומעולה, הוא ג"כ דבר מזיק. אמנם אם יזדמן שיעשה כן אדם לצורך תכלית נשגבה מאד, צריך שיהי' בטוח שיגיע לתכליתו ולא יחטיא את מטרתו, כ"א לא ישיג את המטרה הלא הפר דת בלא תועלת, ונתן לפורצים מקום לפרוץ גדרות עולם. ועוד, שהאמצעי צריך שלא יהיה אמצעי שפל ומסוכן להתפרץ ע"י אנשים שאינם הגונים ביותר, וכאן חסרו התנאים, שפסעת על דת - אמנם עשית זאת מגדולת הנפש, שנתכונת למטרה נשאה ועליונה, ולא יכולת להיות מוסגר בזה ברתוקות המדה המצומצמת בסדר הדת הרגיל, אבל הלא חטאת ולא הגעת כלל להמטרה שאליה ערגת, כי סוף כל סוף לא באלה הדרכים הבלתי כבושים כלל פועלים על התקדמות הסדר, נוסף ע"ז שהאמצעי הוא נמוך ומסוכן. זנית, שבשעת עליית הנפש לאותה המדרגה, לפרוץ לעצמה דרך גדולה וחדשה, צריך האדם שיהיה מנוקה ומרומם מכל שפלות וראוי לחירות העליונה שבקדושה, רק אז יוכל להיות שיצליח דרכו לעלות למרום הרים, "עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעבורו שער ויצאו בו ויעבור מלכם לפניהם וד' בראשם".