מאימתי תמה זכות אבות. אמר רב, מימי הושע בן בארי, שנאמר "אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי". ושמואל אמר, מימי חזאל, שנאמר "וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז", וכתיב "ויחן ד' אותם וירחמם, ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב, ולא אבה השחיתם, ולא השליכם מעל פניו עד עתה". ור"י

הנשמה העליונה של האבות, החודרת בישראל בכחה האלהי עד דורות אחרונים, היא נותנת לאומה כולה את זכות קיומה ומעמדה, בעיקרים היסודיים שהאומה צריכה להבנות עליהם בתור עם גדול, ובצביונה המיוחד לה דוקא, המיוחד בהתיחדות האלהית של שם ד' אלהי ישראל הנקרא על עמו ונחלתו, שבזה כלול את כל מה שהעם צריך לו, בין בקיומו החמרי ובין בקיומו הרוחני הכללי בתור עם חשוב באומות, בין בקיומו המיוחד בתור עם ד' וגוי קדוש. והנה אע"פ שהכשרון של הקדושה המנוחלת מאבות העולם הוא קיים עדי עד, ונותן כח וחיים לכל יחיד ויחיד מישראל, ואחרית ותקוה לאומה כולה עדי עד, ו"זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם". אך בעונות הכלל והפרט יוכל האור הגדול הזה להתעלם, עד שאין בו כח להתגלות בחיי הכלל, ואז האומה נופלת עד עת קץ שהיסורים ממרקים את עונה, וחוזרת האורה האלהית להאיר ע"י תשובה ומע"ט, שכח קדושת שם ד' יתברך הקשור בכללה, מעורר לתחיה את הגנוז מקדושת אבות, בכל המובנים שאומה גדולה חיה וקדושה צריכה להם. והנה, ע"י זכות אבות בא לנו הכח המוסרי הכללי, שתוכנו הוא כללות המדות היותר טובות, הפועלות הנהגה ציבורית טובה מלאה חסד, משפט וצדקה. האומה שחי בקרבה כח החיים הכלליים מצד היסוד המוסרי, היא זוכה ג"כ בחיים מדיניים הבונים כל בניה מאוחדים יחד לעבודת הכלל. והרוח הכללי ביחד עם סידורו המעשי הוא חזק ומתאים, אשר רק בהקבץ שני אלה, חיים מוסריים וחיים מדיניים כלליים הבנויים עליהם, תוכל הקדושה הישראלית הפרטית לחול, ע"י מה שישאבו ישראל את עוזם וחילם ממקור הקדושה האלהית, שהיא עליונה הרבה ומתנשאת מכל מקורות מוסריים ומדיניים טבעיים, המתהלכים רק לפי אותו הערך (של)התרבות האנושית עומדת בו בזמן ההוא, ומשתפלים עם כל שפלותיה. אבל ע"י השאיבה מהמקור האלהי, הנשמה הכללית מתנשאת בגובה עליוני למעלה למעלה, וזה ניכר בישראל אפילו רק ביחושם לעצמם, בלא שום השפעה שיש בכחם על העולם כולו. אמנם הצד העליון, כשהכל מתמלא ועולה, יוצאת ההשפעה החיצונה בכל עזה באורה המבהיק, שזאת היא תעודת מלכות בית דוד, "ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים". וכל אלה הנם סעיפים תלויים בזכות אבות שהשפעתם נמשכת ע"י האבות, וע"י החטא יש להם הפסק, ויש להם כח להיות חוזרים וניעורים בבא עתם.לנגד אלה ארבעה הפרטים הגיע זמן המשבר, מצד ההשחתה המוסרית, בתקופות שונות. הנפילה המוסרית הכללית, שנתהפכה למעמד של נבלה, הגיע בימיהושע בן בארי, ועתה אגלה את נבלותה. כשלון המעמד המדיני גם בהיותו עוד אגוד בארץ וממלכה, מתולדה הרעה של הירידה הרוחנית, הגיע בימי חזאל מלך ארם. הכשלון הפנימי, מביטול הקדושה האלהית הפרטית והשפלתה, הגיעבימי אליהו,עד שעי"ז הוצרך להוראת שעה של הר הכרמל. אמנם נמשך הענין ביהודה, עד שהכח היותר כללי העומד לצאת לאור ע"י מלכות בית דוד לעמים רבים, הגיע אז עד משבר, מפני חלישות התולדה בכל העבר שלה, שנתעקמו דרכיה, והאוצר הטוב שהיה גנוז לכל אלה מכח האבות נתרוקן. רק הקדושה האלהית מצד עצמה, הגנוזה בעומק הנשמה, ומקור מחצבת כנסת ישראל, במדה כזאת שהעתיד הוא לפניה, אפילו מה שלא יצא אל הפועל עדיין בזכות אבות, זה יחזיר כל האבדות האמצעיות עם העקריות,"מעתה וע"ע קנאת ד' צבאות תעשה זאת".