אף אם סבות רבות תהיינה מונעות מהוציא אל הפועל את הטוב הגנוז באוצר הנפש הפנימי, המשתוקק להשכיל ולהיטיב, אם החברה והמצב יעיקו על הטוב והקדושה מהתרומם והתעלה, זה הוא רק למראה עין בשר. אבל בוחן לבבות, הוא ידע את הטוב העצמי, שגם בהמנעו מצאת אל הפועל, הוא חפץ יקר ונעלה שראוי למצא חן מצד עצמיותו. ע"כ, גם הנחשלים שבטובים, שטובם לא יצא אל הפועל, אבל כ"ז שלא הופחת יסודם, והזיק האחרון קיים בקרבם מנחלת אבות, ראויים הנם למען יגיעו למצבים כאלה שיוכל הטוב הגנוז ג"כ לצאת לפועל. זאת היא מדת החנינה, שרק בעיני ד', אשר לו נתכנו עלילות, ונרו חופש כל חדרי בטן, יאתה, מאין פנות אל ערך החיים בפעלם.תחון זכות אבות.
