"יתיב רבי יונתן בן עכינאי ורבי יונתן ברבי אליעזר כו' וקא מיבעיא להו הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, כנגד מי."

כל דבר שאפשר על ידו להפרות את המחשבה, להוציא רעיונות חדשים מן הכח אל הפועל, אי אפשר בשום אופן שלא יהיה נועד לכך. וכאשר המושגים, יש להם תמיד דוגמאות במלא מרחב החמרי והרוחני שבמציאות, ודאי יש לכל הצדדים של היחש שבדוגמא במה לעורר את המחשבה, לחשוב דברים נשגבים ומרוממים את הקדושה האלהית אשר בנפש האדם. ופרטים שנקבצים לתוך איזה כלל גדול, יש ודאי ליסוד הקיבוץ שלהם ציור הגיוני המקיף את כולם, ואותו ההיקף ודאי יש לו דוגמא בצדדים אחרים שבמציאות, שבהתחברם יחד לצורה שכלית יצא מהם הגיון נעלה. אלא שצריך, עם השיווי היחושי שמצד המקרים החיצוניים, לחבר גם כן ההכרעה הגיונית לאיזה מקום נאות יותר לפי מצב הרעיונות והמעשים וכללות החיים שלנו, לקשר שמה את היחש של השיווי, כדי להוציא תולדה נאותה מושכלת ומועלת. על כן נופלת יפה השאלה על אותה הצורה הקבוצה שבמספר ל"ט אבות מלאכות, כנגד מי.