ולשחוק אמרתי מהולל זה שחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעוה"ב.

שני מינים יש בעונג ואושר, המין האחד הוא המורגש בנפש באופן מתון, ממלא אותה קורת רוח ותקוה טובה אבל אין עמה רעש והמיית חיי שמחה והרגשת עונג עמוק ומרעיש, ויש מין עונג שבא אל הנפש בשטף וחזקה וממלא אותה עז ועליזת ששון בהרעשה. והנה אלה המינים יש להם יחש באמת אל ערך התדיריות והמקריות שבחיים, אלא שאנו באים עליהם לא מצד ההשקפה של חילוק התדיריות והמקריות, אלא מצד ההשקפה של הנחת-רוח האטי לאותו הדופק בחזקה ומרעיש. והנה בעוה"ז יבור לו כל איש מיושב בדעתו, אם יהיה בידו לבור גורל לעצמו, את אותו חלק העונג ההולך לאט ומשובב את הנפש במנוחה. וטעם הדבר הוא, שאע"פ שבאמת העונג והשמחה הבאים בהרעשה וכח שאון רב ועמוק, הלא הנעים והטוב שבהם הוא יותר מרובה ויותר מוחש, מ"מ הרי אנו יודעים את מצב החיים שהוא מלא חליפות, ע"כ יותר ראוי שימצא האדם במצב השיויון וקורת הרוח של מנוחה, שאז לא תחרידהו כ"כ כל תמורה וירידה, משישים מבטו בעליזת החיים בשאון אע"פ שיהיו מוצלחים. כי ממצב של רעש שמחה ועליזות, יותר מר ויותר כבד לסבול את ההתהפכות של המסיבות בקחתן להן צורה של קדרות ויגון. נמצא שיסוד הבחירה בחיי השקט על חיי העליזות השאונית איננה בנויה מפני שיש חסרון עצמי בריבוי העונג, כ"א מפני שכפי מקרי עולם התמורה אין ראוי להאדם להתקשר בחיים טובים של שאון ורעש כ"א של השקט ומנוחה. אבל בעוה"ב, עולם שכולו טוב, עולם שבאור פני מלך חיים יזהירו כזוהר הרקיע ישרי לב ההולכים בדרכי ד' ואורו, יותר נאה להם אז מדת החיים המלאה עונג מלא, עונג השוטף ברב שפע ומפעם בחזקה, עונג הדומה לציור השחוק. "אז ימלא שחוק פינו", "לשחוק אמרתי מהולל", משובח: לשחוק, לחיי[מ] מלאים עז ועונג שוטף בשטף עצום ורב מאור פני ד' וההתענג על טובו. שחוק שמשחק הקנ"ה עם הצדיקים בעוה"כ. השחוק שיד ד' תניחהו, השחוק שהעונג האלהי בו גלוי ונחשף, הוא מהולל מאד, ואינה דומה כלל מדת חיים מצומצמים ההולכים לאט, הרפים בהרגשתם- ע"כ עונג שלהם הוא ברגש כהה, וכצללים ינודו- למדת חיים מלאי עז ד', בעת "נודעה יד ד' את עבדיו", במקום שאין שום חשש ודאגה לערבוב השמחה וחילופה, שהרי הקב"ה הוא המשחק עם הצדיקים בעוה"ב, שהרי מאורו הגדול יראו אור שאין עמו חושך, חיים שאין עמם מות, שמחה שאין עמה עצב. ובמצב כזה ודאי הוא שהוא משובח ערך החיים כשמקבל הרגשותיו הטובות ברב עז וכח איתן, בכח מתפרץ וממלא את הנפש על כל גדותיה. "לשחוק אמרתי מהולל".