תחלתו ד"ת דכתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, ואמרי דב"ר ינאי תחת השמש הוא דאין לו, קודם השמש יש לו. סופו ד"ת דכתיב סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.

ההבדל שיש בין הצעד הראשון שבדרכי החינוך הטוב כשהאדם נוטה ע"פ נטיית טבעו הישר ללכת בדרכי ד' ולהיות נקשר בקשר אמיץ במסרת ברית ד', לקשר כל הגיוניו ותעודת חייו ומעשיו הפרטים רק לעבודת ד' הטהורה, בין המעלה הראשונה הבאה מרגש האמונה הפנימית בד' ותורתו, לבין הצעד האחרון העושה את החותם המלא, הממלא את חלל הלב המלא אמונה ותמימות בדעת ד' ושמחה בגאון שם אלהי ישראל, היא באמת ההבדלה העמוקה שבין החיוב והשלילה כשהם פונים למטרה אחת. הא כיצד, האדם בפקחו את עיניו ומסתכל על החברה האנושית ומנהגיה, ורואה את השאיפות המוסכמות של ההמון כולו אל כל תאוה מדומה ואל כל רהב של דמיון כוזב, מיד ימצא בנפשו שהוא נתון במלחמה גדולה, הנה כל אלה הנטיות המורגשות שההמון הגדול כ"כ שואף אחריהן הנן נוטות הרבה מאותו הדרך הטוב שרגש התם והאמונה מראה עליו בבירור. ומה יעשה המתחיל, שעוד לא בא עד אותו הגבול של הכח הגדול לברר לעצמו בבירור אמיתי ומפורש את גודל ערך האורה הגדולה שתמצא בעקב דרך הטוב והישר בדרך ד' ביראתו ושמירת כל מצותיו, עד שכדאי הדבר שהאורה הגדולה ההיא תמשיך את האדם לסור מאורח העקב של האור המתעה הזרוע בהמון הדמיונות ששמו להם המון בני האדם למטרות חיוביות. וא"כ במה איפוא יושע ואיך יתחיל ראשית דרכו, למען יוכל להתחזק במערכת המלחמה הגדולה הנטושה לפניו בין הרע והטוב, בין אור האמת והצדק הקיים לעד ובין אור הנוצץ והמבריק של התאוות והדמיונות של השקרים הנפוצים בהמון ושקועים בלבותם, עד כדי לעשות מהם יסוד מוסד ותעודה לחייהם. בראשית דרכו של אדם אי אפשר לו לדרך בדרך החיוב, כלומר להניח את גדולת הטוב הדמיוני על כנו ולהמשך אחרי הטוב האמיתי רק מפני אותו היתרון הרב שהוא עודף עליו, כי לא תספיק ההכרה הפנימית של המתחיל להעדיף את נטית האמת והטוב על נטית הדמיון והרע אם רק יתן גם לכח הדמיון מקום בלב, כיון שאור האמת עדיין לא נתאזרח בו, ולא עלתה בידו ההכרה בכל הקיפה והמון פרטיה עד כדי צורך אותו העז הנדרש להכניע לפניו סערת המון חליפות וצבא של ממשלת הדמיון הכוזב, השקר והתרמית, המחבבים לאדם רק את הדברים המהנים לשעה ונוצצים בברק זהרם החולף לפי שטף ההוה שהוא "עד ארגיעה". ע"כ אם לא תשיג יד המשכיל בהתחלתו בדרך הטובה להתיצב בדרך החיוב נגד השקר, טוב הוא שישתמש בנשק השלילה, כלומר להכיר את הגרעון של אלה הדברים הפחותים והעוברים שהם יסודי התאות והדמיונות המשבשים את נטיות החיים בשקריהם, ודבר זה יהי' נקל לו להשיג גם בראשית דרכו. ומתוך הגרעון של הנטיות הפחותות, התאוה והכבוד והדמיון הכוזב הרודה על ידיהם, יבא להכיר כי יסוד החיים אינו נעוץ בהם ותעודתו איננה מהמונם, עד שיתחיל ברב כח ללכת באורח חיים ולתור בחכמה להתחזק בדעת ביראת ד' ולעמוד על עמקי תורה וסדרי חכמה אמיתים. אז אחרי רב עמל וקניית חכמה רבה יצא מדרך השלילה לדרך החיוב. ותחת אשר בתחילת עבודתו בדרך חייו היה צריך להשתכל רק שאין יתרון לאדם ככל עמלו שיעמול תחת השמש, וממגרעות של העמל שתחת השמש שהכל הבל, ממילא ישכיל שע"כ היתרון נמצא במה שהוא נעלה מן החושים ונשגב מן הזמן, בחיי הנצח הנובעים מאור ד' ותורת אמת, מחיי יושר וצדק אמיתים המתבארים בכל מילואם ע"פ אורה של תורה. ועם זאת ההדרכה, כשם שהמושג השכלי שלו צריך הוא להעזר מהשפל ערך החיים של תחת השמש, כן צריך ג"כ החיים המעשיים המוסריים בהתחלת החינוך בדרכה של תורה להיות בחיי צער, בפרישות ונזירות, ולפעמים ג"כ בבדידות וסיגוף, כ"א לפי ערכו כדי להקנות לעצמו בקנין עמוק את המושג של גרעון התעודה של החיים, הבנויה ע"פ חשבון קביעות יסוד ההצלחה בחיים המוחשים לבדם. אמנם אחרי שמן ההתחלה הטובה יבא לידי חתימה שכלית, אחרי שכבר עומד מבורר לנגד עיניו זוהר השכל הטהור והוד הקדושה האלהית של חיי שכל טוב ונעם ד', אז כבר יצא מדרך השלילה ויבא לדרך החיוב, אז כבר יוכל להניח את מושגי ההוד החיצוני של העולם על מקומם וחמדתם. כי כבר עז בידו להכריע כי כאין וכאפס הוא למול החמדה הפנימית האמיתית של חיי עולם, ועם כל הדברים המענגים והנוצצים הנמצאים בחלל הגדול של עולם המוחש המורגש והמדומה, גם מבלעדי שישולל מאתם ערכם ע"י הכרת חלישותם וצדם השלילי, הנה יתנשא האדם לרומם את נפשו אל הקדושה האלהית מצד ההכרה החיובית, ואותו החלק הטוב שימצא בחוש ובדמיון יעלהו לשמש את האור האלהי המתלוה אל דרך הטוב והחיים של תורה ומצות. ע"כ בהיות תחילתו ד"ת, נסתמן לו הצד השלילי שממנו יעמוד האדם בהתחלתו על דרך החיובי הרצוי, "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש"שממנו למדים שלמעלה מן השמש יש לו. אמנם לא זהו כל העומק של דרך הטוב. השליליות נחוצה רק לעזרת שעה, והחתימה תבא בחיוב המלא "את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם". בהיותך עומד כבר על דרך האורה, תמצא את כל האדם בכללותו עומד לפניך בערכו האמיתי בצדו הרוחני והחמרי, ועליך לתן לכל חלק את ערכו ולאחד את כל הפרטים אל תכליתם, להשכיל את הערך השלילי רק כדי לתן מדה וגבול שלא ינתן השפל במרומים, ושלא יבולע לעיקר מפני הטפל; אבל בהיותך כבר מלא אור ד', אז תקח לך את האדם כולו, את כל רגשותיו חושיו ונטיותיו, ותעמידנו כולו על דרך ד', ולא תצטרך לשלול לגמרי שום דבר וענין, כי כל אשר עשה האלהים עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרע, וסוף דבר הכל נשמע. גם ממה שחשבת שצריך לשוללם מפני שהם מחרישים את האזנים משמוע את קול ד' הקורא בכח לאמר "דרשו ד' ועוזו", גם זה הנה נשמע, ומכנף הארץ זמירות שמענואת האלהים ירא ואת מצותיו שמור". הדעה והמעשה ביחד בהשלמתם, "כי זה כל האדם", כולו בכל ערכו וצביונו, חיוב שלם בלא שלילה, סופו ד"ת.