דאמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו.

הקרבן המכפר מורה על הסרת הכח המחטיא והכנעתו. והנה האלהים עשה את האדם ישרי, ואם שמתוך שסר כמעט מני אורח, נתעורר בו הכח הטבעי החומרי שהוא נוטה לבהמות ומעבירו על דעתו האנושית, מ"מ כל זמן שלא נתרבו החשבונות הרבים של בני אדם, נשארה ההגנה פשוטה מפני הכח היותר חומרי וגס, שבהתגברו הוא עלול להחטיא את האדם ולהעבירו על דעתו ועל דעת קונו. ואותו הכח היותר מוחש ברעתו, הוא הצד הרע שמרגישים פגישתו להרע ולחבל כמו בכונה. ע"כ גם הכפרה ורמז ההגנה שלה, לא היה צריך כ"א להיות פונה רק למקום אחד, ומכשולים צדדיים, מדברים שהם טובים לעצמם, אבל הרע לקח אותם תחת רשותו להיות משתמש בהם למדחפותב, להרע ולהפסיד להעתיד הטוב האנושי ולפעמים ג"כ לההוה שלו, זה טרם היה בעולם בימי אדם הראשון, ע"כ לא הי' צורך בהגנה מתפצלת המנגחת ימין ושמאל, כ"א בדרך ישרה להתקומם נגד המזיק הגלוי והמכוין בפומבי לתכלית היותר גרועה של הרע וההשחתה, שיסודו באדם הוא הגסות הבהמית היותר נמוכה.