והיינו דכתיב ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך.

לעם יש שתי הערכות, ערך כללי בתור אומה כללית שהוא יוכר יותר בעת הקיבוץ הכללי, שכמותו ביחוד באיכותו לא היה מעולם בישראל בארצו, בצירוף מלכו ומקדשו בעת החנוכה העליונה ההיא. אמנם יש גם ערך שני, והוא הערך הפרטי, שתכלית הכללות של האומה צריכה שתגיע עד כדי להרים קרן כל אחד מבניה בפרטיותו, בין בענינים היוחניים בין בענינים החומריים. והנה מצד המצב הכללי הלאומי, המלך הוא העיקר שהוא נושא את דגל הכללות והעם מתברכים ממנו. ע"כ כל הימים שהיו עסוקים בערך ההצטרפות הכללית, הי' המלך הוא המברך המשפיע ומשלים. אמנם עתה כיום השמיני, שעברה אותה התקופה שבה היה העיקר הרעיון הכללי, והתחילו ימי המעשה שכל אחד מהפרטים פונה אל הצלחותיו הפרטיות, בתור קיבוץ של אנשים פרטיים, המלך הוא המתברך ע"י רוב עם הדרת מלך. הוא מתרומם ומתעלה כפי ערך ריבוי פרטי עמו וכפי ערך מעלתם. ע"כ בעת אשר שלח את העם להיות נפוצים איש לאוהליו, ברכו את המלך, כלומר ממצבם הפרטי שלחו קוים ברוח אמונים ורצון נאמן להצלחת הכלל, שכחו הוא בציור הנושא של הצד הכללי של האומה הוא המלך.