ת"ר שלשה מיני הדרוקן הם, של עבירה עבה, ושל רעב תפוח, ושל כשפים דק.

החלאים הפנימיים, הם צריכים יותר לביאור המסיבות הכלליות שלהם מאלה החיצוניים שהרבה יותר מזדמן שתהיינה סבותיהן גלויות. והנה בכלל, ההנהגה האנושית אפשר שתתקלקל ע"י שלש סיבות עיקריות: הא', המשכה יותר מן המדה לצד החומריות עד שימצא האדם כולו גופני וחמרי, ואור הנשמה העליונה לא יוכל לבקע בקרבו מפני חשכת עובי הגוף וזוהמת חומריותו הגסה, וסוף זה העובי והגסות עצמו לענות בחליים רעים ומכות חדרי בטן, דוקא ממינוי מעביותו וחומריותו. הצד השני הוא להיפך, כשיואל האדם ללא תכלית לשדד מגופו את המשקל של הכלכלה הטובה ויתר הדברים המוכרחים לו להעמדתו וקיומו, ידוקדק אמנם אז החומר, אבל הדקות העוברת את הגבול הנכון, לא תוסיף אור שכל וצדק, כ"א למשואות יפלו הנפש והגוף גם יחד, ותוצאות רעות חומריות וגם מוסריות תצמחנה מדרך כזה שהוא שלא כהורה, "מאשר חטא על הנפש". מיעוט הכלכלה כשמפסיד את הסדר לא יעמוד רק על מניעות הכחות ומיעוטם, כ"א יקלקל ג"כ את סדרם מאשר לא יתן להם את תפקידם. וכאשר אין ביכולת הכח החומרי לתן לגוף מצב הגוף ושלמות מתוקנת, ילוו אליו כחות פועלים מפסידים ומפריעים שלומו, מצד ההתגברות של אותה הרוחניות המקלקלת שאינה נותנת טובה לא לגוף ולא לנפש, כ"א כינוס של רוח הבא מכח רוח החיים כשאינו מוצא עזר כלכלי הגון להשלים פעולתו. הצד השלישי הוא ההשלטה של כחות הדמיוניים, שהם שולטים בכללות בנ"א כל זמן שלא התעלו על רוממות המדרגה השכלית הטהורה הנאותה להם, ופוגעת בפרטים ע"י המון מעשים רבים ותכסיסים שונים העשויים להפגיע את כל כחות המציאות הראויים לפעל מצד הדמיון הכללי כפי מדת ריחוקו של אותו המושפע מן האמת היותר עליונה. והם הם מעשי כשפים ושרק רבי חנינא דנפיש זכותיה, ובכל דרכיו ומעשיו הליכותיו ורגשותיו הי' כולו עליון ושכלי, הוא היה במוחלט יכול לאמר שאיננו נפגע משום השלטה דמיונית כללית, אין עוד מלבדו כתיב. אבל לפי אותה המדה שהנטיה הדמיונית מרחקת את האדם בכל הליכות חייו מרוממות יסוד האמת היותר נשא ויותר עליון, כך הוא מסור לאותן הפחדים והצערים שהשליטה הדמיונית הכללית יכולה לפעול עליו. אמנם הדמיון שהוא בעצמו איננו כלום, כשהנמשך מחמתו נפגע, אין בקרבו ענין חיובי ומצוי כל עיקר, בהוראה הראויה לעודד את האדם להשליטו על כל המחשכים, בהתאמצו להכיר כי אין עוד מלבדו. כי רק המציאות האמיתית של אלהים אמת הוא לבדו הוא, ואז ישגב במגדל עז שם ד', וכל רעה לא תקרב אליו. אלה המה ראשי הפגעים שיושר דרכה של תורת ד' תשמרנו מהם, מעבירה המכבדת את עובי החומריות, ומרעב המתפיח הרוחניות המקולקלת, ומכשפים המשליטים את הדמיון, ובאים בכללותם ממציאות מציאותם הכללית לפי ערך מצב המוסרי, והשכלי שהוא דק, מאין מציאות אמת כ"א אפסיות. אמנם אמתת הריקניות שבדמיונות הכוזבים, לא יתבארו להיות מוארים באור בהיר כ"א לפי אותה המדה שאור האלהי יהיה הולך וזורח בקרב הלב פנימה, של כללות האדם, בהסרת פני הלוט על כל העמים, "ונשגב ד' לבדו ביום ההוא".