ר"נ בר יצחק אמר אף השומע ושותק, שנאמר זעום ד' יפול שם.

כ"כ האדם חלש ברוחו וכ"כ חזקים בו המה ציוריו הבהמיים, עד שבהתעוררות של שמיעה רעה ושפלה ירד כבר ממעלת טהרתו ותם נפשו, ונעשה עי"ז כבר עבד מכודן למצבים בלתי טהורים, ויוכל ע"י לירד מדחי אל דחי, אם לא יקדם את הרעה, לעקר את פעולת השמיעה ע"י עז כח של מחאה עזה היוצאת מעצם כח הקדושה של הנשמה האלהית המכרת את ערכה ואת מקומה. אבל כ"ז שישאיר את רושם של השמיעה בשתיקה, סוף סוף שההגדלה הדמיונית תפעול את פעולתה גם בלא דעת בעליה, וסופו לרדת לאותה המדרגה של ההשגחה של המדבר בעצמו, זעום ד' יפול שם.