ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו.

חוץ ממה שיש תועלת מעשית במניעת סמיכתו של האדם על הנס, שחפץ האדון ב"ה השלם וההנהגה השלמה שלו הוא הטבע, כן יש ג"כ תועלת רוחנית, שהאדם שהוא עצמו אחד מפעלי ד' שיצר בחכמה ע"פ חקי הטבע שחקק ב"ה בעולמו, ראוי הוא שיהיה אוהב את הטבע, את הסדר וההדרגה המניחים מקום לו להיות פועל, לא נפעל. וזוהי שלמות יקרה לאדם, שיהיה חפץ באמת להיות פועל, וכשיהיה חפץ זה מתחבר עם הידיעה האמתית יהיה ודאי פועל טוב. והנחת מקום לאדם להיות פועל נותן הטבע, אבל הנס מהפך את האדם לנפעל, כי הוא אינו יכול לעשות בזה מאומה, ע"כ מגרע כחו של אדם. הזכיות הנה הפעולות הטובות מכל צד שיהיו טובות. כשהאדם הוא הולך ופועל ע"י המכשירים שמוצא לפניו ממעשה שמים, הרי הוא מתדבק בדרכי ד' יתברך פועל כל, והזכיות שלו מתרבות, וכיון שהן מתרבות ודאי אינן מתמעטות ומנוכות. אבל מי שעושין לו נם, באותו מעמד כבר חדל מהיות פועל, ובתור נפעל חי הוא על חשבון העבר, ומנכין לו מזכיותיו. שראוי ודאי להשכיל, שהכחות המוסריים שהשפיע השי"ת בעולם, גם הם גבול הושת להם. ומדת הצדק הנותנת לכל אדם שכבר הגיע להיות פועל וחי בפעלו, שזהו שלמותו, בין חיים חומריים בין חיים רוחניים, היא נותנת גבול לכל כח של צדק בהיותו בא להשפיע על האדם הפועל שיכול להיות פועל, אם ימצא לו מעמד שהוא על ידו רק נפעל. ואותו הכח שעל ידו וגרמתו בא הנס מוכרח הוא שיחסר בספירה אחרת, כיון שהוא נשתמש אז בכח הפועל העבר. אבל בהיות האדם משתמש בכח הטבע, הוא יכול להכניס את עצמו להיות תמיד פועל, "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". ובהיותו פועל בשכל טוב, מכיר הוא את עומק השמחה וההצלחה בחיים של פעולה, ע"כ אין זכיותיו יכולות להיות מנוכות. כי מה הוא מבקש, כ"א להיות חי חיים של פעולה תמידית. אבל אותו המעמד של הנס גורם שמנכין לו מזכיותיו. ע"כ ראוי שתהיה מונחת אהבה פנימית אל הטבע, שאהבתה יכולה להיות משתלמת כראוי רק אחרי הידיעה הברורה של מציאות הניסים וערכם הנעלה, ומ"מ האהבה אל הטבע, שהוא מעשה ד' התדירי, עולה עליהם, בזה האופן האהבה אל הטבע חתומה בחותם של שלימות אמת וחירות אמיתית.