על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר.

בכלל יסוד העונשים המתיחשים לעוברי דרך ד', הוא בנוי על מטרת ההשגחה העליונה לשכלול המציאות, וכשם שלא חיסר האדון ב"ה בעולמו כלום מהמון סיבות רבות ושונות שמגיעות למטרתן, לשכלל על ידן את המון יצוריו, להוציא כלי למעשהוי, בכל מערכת הבריאה, כן ק"ו שלא יחסר סיבות ומערכות מסבבות לשכלול רוח האדם והטבת מוסרו ועדינות נפשו. וכאשר כל התורה כולה היא דרך ד' לישראל, שבאחזם בה משפעת היא עליהם שפע אצילות נפש, ברכה ורוח נדיבה, ומרככת את קושי הלב הטבעי וגסות הבהמית שבאדם, הנה בסורם מדרך הטובה והזניחם את עצת קדוש ישראל, אז מוכרחים היגונות בחיים לבא, לבצר זדון הלב ולרכך את קשיו וזוהמת בהמיותו, למען יוכל האדם להתנער אל מעלתו האנושית לקדש קדוש ישראל, ולחוש את מעלת ההוד והאצילות שבחיי קדושה הערוכים בהדרת קודש, הצנע לכת וצדק ומשרים. והנה יסוד קדושת החיים הביתיים, עליו נבנה כל האושר הפרטי והכללי בכלל החברה, והנה הם נמזגים מקישורים שונים, שהרגשות יכולים לעלות על פיהם מעלה מעלה, גם לרדת מטה מטה, הכל לפי הציור הפנימי אשר בנפש מהבנת תוכן החיים. כשהדברים הולכים כסדרם, כשאורח החיים מתפנה בתחילה מזוהמתו שיוכל לקלוט במהלכו הטבעי, והוא מתכונן בסדר של טהרה המוכן לקלוט בתוכו נצוצי אורה, של מהלך חיים קבועים ערוכים ע"פ סדר שאיפת צדק עליונה, מסודרה מטעם עומק חכמתה של תורה, הראויה להיות מושפעת ע"פ יחש של גדולי הרוח והצדק אל תוכו של הבית, אז תבא המטרה שתתקבל הכרת הקדושה והוד ברכת ד' שבחיי קודש, ברוח שלום ושמחה, לא ברוח של כפיה והכרח וחשיכה, ואז יציץ נזר החיים על הבית להיות בית נכון "ואוהל ישרים יפריח". רוח ד', רוח קדושה וטהרה, איננו ראוי לחול על הבית כ"א כשיהי' קשר הנפשות מצורף ברגשות נעלים וקדושים, שאצילות הרוח ורוממות הרעיון להקים בית לשם ד', בחיי יושר וצדקה, יהיה הכח הגובר והמתעלה על יתר תנועות החיים, המעשיים וההרגשיים. האשה אינה מוכנת להיות חיי שמחה וקדושה משפיעים עליה ומושפעים על ידה, ביחש לחיי המשפחה והפרחתה בעתיד, כ"א בהיות מצב הנפש, המושפע ממצב הגוף, מוכן לזה. אבל בהעדר ההתאמה הזאת, יוכל רק כח בהמי חמרי להיות לאש הדיוט, האוכל ומכלה, ומטביע ברפש תאוה בהמית את כל חסן וסגולה, ופועל על המשפחה ירידה איומה, שתכונתה השפלה תתפלש ברוב בדורות הבאים, לזרע זרע שפלות, בחיים נשפלים שמרכזם איננו מתרומם מלגימה חומרית גסה, שעם התגברותה אפס כל הוד החיים, מאין יתרון לאדם על כל חיתו ביער. והנה ההגנה נגד המחלה האיומה הזאת, המורידה את ערך האדם עד עמקי שאול, הוכנה בחבלי לידה, הנותנת את מרירותה כופר כל התמכרות, אשר תוכל לגרר אחריה לב החלש אשר לאדם, באין לו תמיכה עקרית ממשאת נפש של קדושה וצדק עולמים. והנה הזהירות בנדה תרומם את השתילה של המשפחה משפלותה הבהמית, עד שתאחז לה מטרה יותר נעלה במהלך חייה, שלא בנקל ימצא כל איש עקבותיה, כ"א בהיותו מושפע ג"כ בחייו הביתיים מאורה של תורה, ע"י שפעת כהן מורה הנגש אל ד' ודבר קדשו. ע"כ סמוכה אחריה החלה, הכרת ערך חשיבות הכהונה בחיי הבית פנימה, "ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך". ובהתנשא האדם בקיום אמונת חכמים מלב נכון, תבא משאת הנפש לשום מטרת החיים את הקדושה והאצילות שבהם, לא בתור חק וכפיה, כ"א באור פנים ושמחה, כטבע עצמיות החיים להיות מלאים אורה וצהלה, שיתגלו ביום הקדושה והמנוחה בשקט חיי המשפחה ושמחתה התמימה, באור שבת קודש, בבאו להניח כל לב מכל עצב ורגז, ולרומם את הרעיון לחיי עונג, שיסוד מוצאו ועטרת תפארתו היא ההתאמה אל הקדושה ואצילות הנפש, ברוממות הרוח של מטרות נשאות ונעלות, שכל עונג וכל נועם מתקדש עמם ומתעלה. זה יהיה פרי לימוד הכהן והשפעתו בחיי הבית, עד אשר יוצא אל הפועל בליל התקדש שבת קודש בהדלקת הנר, לאורה ושמחה ושלום בית. אבל בהחסר הרתוק הקדוש הזה, והחיים במהלכם עושים את נטיותיהם, והכחות הבהמיים, שאינם מתבסמים בבושם משחת קודש, יורדים הלוך וירוד, אז רק משבר של אפיסת כל תקוה, והבאת מפח נפש, מכל התמכרות שאין עמה כ"א פחיתותה הנמוכה, יביא את המרפא הכללי לשארית הפלטה, למשפחה ולאומה בכלל. ע"כ אלה הנה הסיבות, שההכרח של השמירה של שכלול הרוחניות ועטרת החיים מחייב את הזעף, המביא לכונן דעה יותר רוממה, ונשים מתות בשעת לדתן על שאינן זהירות כנדה, בחלה ובהדלקת הנר, שרק בעז מר המות וחשכת אופל השבתת שמחה וגיל, תוכר תרמית (של) הערך השפל של החיים. ועד עומק הנפש יחדור ההכרח להתרומם עוד להכרה יותר עדינה, באופן שיהיה [תכן]החיים עמה כ"כ נשגב וקדוש עד כדי להתעודד ג"כ מכל משא של מרירות ומעוף צוקה, "עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה. ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון".