דרש עולא מאי דכתיב אל תרשע הרבה, הרבה הוא דלא לירשע הא מעט לירשע. אלא מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף.

מציאות הרשעה בכללה ודאי היא בכלל מציאות העולם, וכשם שאין רע מוחלט במציאות בדברים שאינם נופלים ע"פ בחירה, כן גם הרעות הנעשות בבחירה לא יעמדו על מקומן הרע, כ"א בשיתוף ובכללות יסבבו את הטוב של כללות המציאות, שצריך לפועלי הרע כשם שהוא צריך לפועלי הטוב, וכדאמרו חז"ל במדרש כשם שקילוסו של הקב"ה עולה מן הצדיקים כך הוא עולה מן הרשעים. וההבדל אינו בעקרו כ"א לעצם האדם ומעלתו במציאות, שפועל הטוב אשרי חלקו ומעלתו נשגבה, ופועל הרע הוא נבזה, ו"אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו", לפי התכנית של המעשה בערכה הגלוי והישר. והנה עפ"ז יש רשת נפרש לפני הנופל ברשע, שאז כבר נפל עליו לבו שאיננו נחשב עם פועלי טוב במציאות מאחר שכבר הרשיע לעשות. והלא כל אדם רוצה להיות פועל גדולות, וזאת היא תשוקה טובה בנפש, יצרה יוצר האדם כדי להרבות טוב וחסד ודעת אלהים בעולם. אבל זה שהרשיע, יוכל לחשוב בדעתו שמאחר שכבר אין חלקו עם הצדיקים פועלי טוב הגדולים בעולם, ילך חלילה אחר יצרו להיות פועל גדולות ברשעה, להיות מרשיע הרבה ותהיינה תוצאות פעולותיו גדולות. ובאמת זאת היא אש אוכלת עד אבדון את גדולי הכשרון שנפלו ברשת נטיותיהם הרעות, בתחילה בדברים קטנים ואח"כ כיון שכבר מצאו עצמם שהם עומדים הרחק מעדת צדיקים, בקשו להרחיב פעולותיהם לפי אותו מצב הרשע שהם עומדים בו, והם הם נשחתו והשחיתו עד אשר אנחנו צריכים ללימוד מיוחד, שאין הבדל כלל לענין המאיסה והגיעול, ולענין ההפסד והאבדון שמביאה הרשעה לעושה, בין רב למעט. וגם בהיותו עומד בראש תנועה גדולה של רשעה, לא תהפך לעולם לענין טוב וחשוב כ"א תוסיף רעה וצרה לפי תוספת הרשעה. ולא יאמר אדם לעולם שכבר נפל חלקו להיות עם רשעים, ועי"ז יגדיל ברשע עד שיהיה (עושה) בהשפעת הרשעה עושה גדולות. כי כל מה שיטבע יותר בבוץ הרשעה, כן יהיה צריך יותר זמן ויותר מירוק של תוכחות עלי עוף לתקן את מעוותיו. והוספת הרשע גם במדתה היותר גדולה לא תהיה נערכת כ"א הוספת סרחון וגנות, ולא תהפך לכבוד עבור גודל הרגשתה בעולם. כ"א כמי שאכל שום וריחו נודף שיחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף. שבהוסיפו רשעה אינו כ"א מוסיף לקחת לו קלון, ומגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב, וכל מה שיוסיף להתגלגל בחובה, יותר ישפל וישחית נפשו והודו.