המושגים צריכים להיות מובנים בעמקם, כ"א בפני עצמו, וצריכים להתרחב עד שכל מושג יתמלא בכל מילואו, עד שיביא את בעליו למקומות עיון ודעת חדשים. וזאת ההרחבה העיונית היא מתיחסת הרבה לצפיית הישועה, שאין הישועה האמתית הכללית מתבארת יפה ללבו של אדם כ"א לפי ערך רוממות מחשבותיו, ורוחב דעותיו להשכיל בציור יפה מה הוא הדבר שראוי להשתוקק לו בחיי הכלל. כי כל הדברים הנשגבים שנאמרים במשפטים נגזרים, צריכים להיות מובנים בתכנם בעומק הלב. וכפי עומק ההבנה ובהירות ההרגשה ועשרה, כן תהי' הצפיה יותר אדירה ומכוונת למטרתה. וזה הפלפול. וזאת ההבנה, חייבת היא להיות מתחלת מכל דבר קטן שבפרטי התורה עד הדברים היותר נעלים ונשגבים שבעקריה ושרשיה, שהם מביאים למלא את "הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים".
