כשם שהאדם צריך למעשים שירוממו את נפשו להתנשא אל המושכלות העליונות בידיעת השי"ת ודרכי טובו, שהם גבוהים ונעלים הרבה מדרכי החיים החומריים, שהיא החכמה מצד עצמה שמקומה בקודש, בהנהגה נבדלת מהמון החיים של חול והמתעלים לקודש, כן צריך ג"כ השפעה מעשית המיוסדת על חוקי דעה מעשית, איך לנהל את כל דרכי החיים החומריים ותוצאותיהם, באופן שהמה יהיו שלמים ומאושרים ומ"מ לא יתפרצו מגבולם להמשיך את האדם מגבול הקודש, למען תשאר נפשו טהורה גם בהיותה עסוקה עם כל חמדות החיים וכל חליפותיהם המרובים ומסובכים. זהו כח הדעת, שנבדל מכח החכמה המופשטת העסוקה בעניני קודש. אבל הדעת, [דרך] חול לה לשמור את אורח האדם בהיותו עסוק בכל עסקי חיי הגופות לכל ירידותיהם, שלא תושבת נפשו מטהרה. שהגדרים הרחבים המתגדרים ע"פ עצת ד' הגדולה בתורת חיים, הם הלימודים אשר בטדר טהרות. דעת היא החכמה המעשית המצטרפת עם הנהגת החיים, ההולכת עם החיים ושוכנת אתם בכל טומאתם ומשמרת את הגבול הראוי ומיעצת איך להטהר ממה שהחיים החומריים מטמאים בהכרח. כל אלה המה עניני הדעת, שכולם גנוזים בסדר טהרות. ודעת, זה סדר טהרות.
