מקור עוזם של החיים, הוא הקיום הנצחי שלהם. כל דבר ארעי שאינו עומד כ"א לשעה ושאין לו כח העליה להיות עולה ומתרומם, הוא קלוש ורפה. חיי הרוח המה חזקים ונאדרים מפני שהם נצחיים ומתעלים ע"י חכמה וכשרון. אמנם רגשי החיים החושיים לא היה להם מקור של עז, לולא הנצחיות שלהם במין והעליה שהם מתעלים, כשיהיה סדר התמדת החיים הולך בטהרתו, שאז יהיו החיים עצמם הכלליים הולכים ומתעלים ביתרון הוד וקדושה, בגבורה ותפארת פנימית, המשפעת ומושפעת ג"כ מגבורה ותפארת חיצונית. ע"כ הלימוד המעמיד את חיי המשפחה על יסוד טהרתו, הוא הנותן את החסן והעז אל החיים לבל יהיו רפים ונובלים מתגרת הארעיות הפרטית, אבל מתנשאים בגבורה מכח העז של הנצחיות הכללית, שמטרתה מושגת רק לפי ערך ההנהגה הטובה המוגדרת, ו"סוגה בשושנים", בדרכי קודש הבאים ממקור טהרה של תורת אל חי אשר בקרבנו, שהיא מובילה בעצותיה את החיים אל עלייתם. ואם יזדמנו פרעות ועיכובים באיזה משך של תקופת הזמן, העתיד עומד לתקן הכל, והטוב יתגבר ועליית החיים היא נכונה לבא, ע"פ ההדרכה הטהורה שמשך החיים הנמשכים לדור דורים הולך בהם בדרכי קודש ואורח ישרים. והם המה הלימודים אשר בסדר נשים, שהם הם גורמים לעז ואיתנות שבחיים. חוסן, זה סדר נשים.
